השטיבל של גור ברובע ז' באשדוד, ברחוב רבי טרפון, נמצא בקראוון. זהו מבנה טרומי שאינו מחוסן מפני טילים. לכן, בימים שהמצב בדרום היה מתוח מאד ונפלו שם טילים, בכל פעם שהיתה אזעקה מיהרו כל האנשים ששהו בשטיבל למצוא מחסה באחד הבניינים הסמוכים.
באחד מימי שישי נשמעה אזעקה. חלק מהאברכים יצאו למצוא מחסה בבניין, אבל כמה אברכים, ואני ביניהם, נשארנו יחד עם יהודי שישב בכסא גלגלים. הרגשנו שאיננו מסוגלים להשאיר אותו לבד. זו לא רק הבעיה להשאיר אותו חשוף לסכנה, אלא גם בגלל ההרגשה, להישאר בודד בלי יכולת לברוח כשכולם מסביב ממהרים ברגליהם הבריאות.
הקראוון של השטיבל מונח על משטח בטון שיצקו כדי לישר את השטח. בשעתו סיכמו עם הקבלן שימשיך לצקת בטון גם על אזור הפוליש – הכניסה לבית המדרש, אך למעשה לא עמד הקבלן בסיכומים. הגבאים ניסו לדבר אתו, אבל ראו שהוא משתמט מהעניין, ובהסכמת הציבור החליטו לוותר על העניין ולא להיכנס לעימותים. אילו פנים יש לבית כנסת אם הוא נוסד על גבי חיכוכים ומריבות? עדיף לוותר על כניסה נוחה ולהרוויח בית מדרש המיוסד על אדני הוויתור והשלום.
עכשיו תשמעו מה קרה. אנחנו עמדנו ליד החבר בכסא הגלגלים, והנה, מתברר שהאזעקה היתה אזעקת אמת. הטיל נכנס ישר לקראוון של השטיבל! הוא חורר את התקרה והמשיך באלכסון עד לכניסה, אל השטח ההוא שלא כוסה בבטון. השטח שבזכות הוויתור נותר חולי ורך. כך יצא שהטיל שקע בחול ולא התפוצץ. לו היה שם בטון, היה הטיל נפגש בו ומתפוצץ, אבל הקב"ה שמר עלינו ופדה נפשנו ממוות.
בליל שבת, כשהגיעו המתפללים לשטיבל, ראו כולם את הנס הגדול. החור בתקרה דיבר יותר מאלף דרשות. לימים הציבו שם שלט, ועליו הכיתוב: "ברוך שעשה לישראל נס במקום הזה".
(גיליון השגחה פרטית)