"אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה" (במדבר כג יג)
כד הוינא טליא, ביקרה בסוכת הורי קשישה שעלתה מגולת רוסיה, וכינוייה משום מה – "סבתא סוניה". שם משפחתה היה כץ. בפיה היו סיפורים מדהימים שהתרחשו עימה ברוסיה, חלקם מפחידים, בוודאי ילדים…
כעבור שנים קיבלתי חיזוק לדבריה מהתבטאות נדירה של מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל ביחס לסיפוריה. "אין לנו ברירה", התבטא, "אנו חייבים להאמין לסיפורים, שכן ליהודים ברוסיה עושה הקב"ה דברים שהם למעלה מן הטבע על מנת להחזיר אותם אלינו".
כיהודה ועוד לקרא הצטרף לדבריו אחד מגדולי חוקרי הנפש שיחי', אשר שוחח עמה ארוכות, עמד על טיבה והסיק שלא מדובר באישיות בעלת נטייה לדמיון וכדו'
הנה אחד מסיפוריה. ייתכן שאיני מדייק בפרטים שונים, אך עיקרי הסיפור והפחד שניבט בעיניה כאשר סיפרה ותיארה, זכורים לי כאילו זה התרחש הרגע.
במקום מגוריה התגוררו כמה משפחות יחדיו, כאשר לכל משפחה חדרים נפרדים אך המטבח והשירותים משותפים. במרוצת הזמן החלה אחת השכנות – גויה שעסקה בכישופים וכוחות הטומאה – לרדוף את חייה. הייתה מפחידה אותה וגורמת לה צער רב.
פעם אחת, סיפרה סבתא סוניה, היא שמעה רעש מהחלון. היא הפנתה את ראשה לכיוון והבחינה בראש חתול… עוד לפני שהבינה כיצד מסוגל חתול לעמוד כך מול הזכוכית, התהפכה דמות החתול לפרצופה של אותה שכנה מרושעת…! מבוהלת כולה טמנה את ראשה בכרית.
השכנה המרושעת המשיכה ברדיפת היהודיה, וזו לא ידעה כיצד לפתור את הבעיה. מדי פעם היתה השכנה משימה את עצמה כידידתה הטובה ביותר, נכנסת לבקר אותה, והיא אין בידה להושיע. היהדות ברוסיה היתה רדופה עד צוואר ולא היה לה עם מי להתייעץ.
אמנם באחד הימים סיפר לה יהודי, שיש ליהודים מערכת הגנה שנקראת 'מזוזה'. עליה לפנות בסתר לפלוני אלמוני שיודע לכתוב מזוזות. היא פנתה במהירות לסופר הסת"ם האלמוני ורכשה מזוזה מהודרת. כל מחיר היה שווה לה לשלם על 'מערכת ההגנה' הזו.
בשלב זה הרימה סבתא סוניה את קולה ודיברה במהירות: "באותו יום הגיעה המכשפה לביקור נוסף. היא חייכה והחלה כמו תמיד לצעוד לתוך החדר שלי. אך בשונה מכל פעם, היא נעצרה בפתח החדר נדהמת והחלה לגעור בי: 'מה עשית פה?! יש לך פה משהו שמפריע לי מאוד!!'".
המכשפה גערה וגערה, וסבתא סוניה נוכחה לדעת שמערכת ההגנה היהודית העתיקה עובדת נפלא גם כעבור אלפי שנות ייצור…
וזה לשון ספר 'סידורו של שבת': השם ש-ד-י הוא הפועל בקרב הארץ להיות כל סטרא אחרא ואחיזת החיצונים נבדלין ונפרשין ומסתלקין ובורחין מפתח ביתנו, וזר לא יקרב באהלנו, כמ"ש בכוונות האריז"ל במצוות המזוזה, שנוטריקון שם הזה הוא 'שומר דלתות ישראל'".
***
בלעם רוצה לפגוע בעם ישראל באמצעות כשפיו. בלק מעלה אותו ל'במות בעל', משם מבחין בלעם בקצה העם (כב מא). שואל ה'אור החיים' הק', הלוא הגמרא בתענית ט' אומרת שהעננים היו מכסים על ישראל ולא היו נראים לעין? עונה ה'אור החיים', שבלעם הצליח להציץ לישראל באמצעות כשפים שהיו עושים בציפור הידוע, והוא היה מגלה אותם, ויש כח במכשפות לעשות כן וכו', והם גילו המכוסה בענן. אמנם למרות כוח הכישוף לא הצליח בלעם לגלות אלא את 'קצה העם', אך לא את הצדיקים וגדוליהם.
דבריו מזכירים את התבטאותו של מרן הגאון רבי שלמה זלמן זצוק"ל, שיהודים ברוסיה זכו לגילויים מיוחדים. היינו, שגם אם בבית רגיל לא ניכר כוח המזוזה באופן חושי, הרי שלאותה אשה ברוסיה השפיע הכח בגילוי ובחוש, עד שגם כישוף לא יכול היה לפרוץ זאת, ממש כשם שענני הכבוד הגנו על עם ישראל מפני כישופו של בלעם.
(הרב רפאל ברלזון, יתד נאמן בלק תשע"ב)