על מי נאמר שיענש ויקבר ערום, ומה פירוש הדבר?
על איזה מצוה כתוב שנוטל את שכר כל העולים לתורה?
את מי ראוי לכבד במצוות הגבהת הספר תורה?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קמ"ז סעיף א' [ברמ"א]
– דיני גלילת ס"ת –
איסור נגיעה ביריעות הס"ת | כשצריך לתקנו ואין אפשרות שלא לגעת | מה הדין בשאר כתבי הקודש? | מעלתה של מצות הגבהה | את מי ראוי לכבד במצוה זו? | מה הדין כשמוכרים המצוות? | עשיית מפות לס"ת מדברים ישנים |
אסור לגעת בס"ת כאשר ידיו אינם מכוסות, אא"כ יש בגד או מטלית שחוצץ בין ידיו לס"ת, המ"ב אומר, שבאופן שצריך לעשות תיקון בס"ת, וא"א אלא לגעת ביריעות הס"ת בידיו ממש, אז אין עיצה ומותר, אבל כשאין הכרח לגעת בידיו ממש בס"ת, אסור לגעת בס"ת כאשר הוא מחזיק ממש בידים ביריעות הס"ת, וכתוב, שמי שמחזיק את הס"ת ערום, כלומר, שידיו חשופות ללא מחיצה, נקבר ערום, כלומר, ללא אותה מצוה, ולעת"ל לא יקבל את השכר של אותה קריאה בתורה.
כמו כן אותו דין לענין שאר כתבי הקודש שכתובים על קלף, ובדיו, ובגלילה כס"ת, שאסור לגעת בידיו ממש ביריעות, אבל אומר הרמ"א שלא נוהגים להקפיד שלא לגעת בשאר כתבי הקודש, בכ"ז אומר הרמ"א שאם הוא יודע שידיו אינם נקיות, דהיינו, סתם ידים, שהוא לא נטל את ידיו קודם, צריך ליטול את ידיו, ורק אח"כ לגעת בשאר כתבי הקודש, ובס"ת לא יועיל שיטול את ידיו.
מצות הגבהת הס"ת היא מצוה חשובה מאוד, ונוטל שכר כנגד כולם, כלומר, כנגד כל אלו שעלו לס"ת, ולכן נהגו לכבד בזה את האדם הגדול שבבהכנ"ס, לשון השו"ע, האדם הגדול מבין אלו שקראו בתורה, המ"ב מביא שלאו דוקא הגדול מתוך אלו שעלו לתורה, אלא אפילו גדול שבבהכנ"ס מכבדים אותו בהגבהת הס"ת, אבל האידנא שנוהגים למכור את המצוות האלו, אדרבה, שימכרו את המצוות האלו, וא"כ יש בזה חיבוב מצוה, וא"צ לתת דוקא לאדם הגדול.
אין לעשות מפות לס"ת מדברים ישנים שנעשו בהם דברים אחרים לצורך ההדיוט, המ"ב מדייק, שאם עדיין לא השתמשו בהם להדיוט מותר, ומביא בשם המג"א, שאפילו בחדשים שלא השתמשו בהם לצורך הדיוט, כל שנעשו לצורך הדיוט אסור, והנוהג להקל אין למחות בידו.