"אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם" (במדבר כ"ז, י"ז)
לרבינו היה שיעור קבוע בשבת אחרי סעודה שלישית, לאברכים תלמידי חכמים. באחד השיעורים נקט רבינו בצעד לא שגרתי, סיפר להם על שאלה שנקרתה לפניו באותו שבוע, וביקש שישמיעוהו את דעתם בענין:
לחולה מסוכן שהיה זקוק לניתוח, הציעו שתי אפשרויות – רופא אחד מומחה גדול בעל שם בינלאומי, אבל אדם מתנשא עד כדי כך, שאי אפשר לשוחח עמו אפילו שיחה פשוטה, שהחולה והמשפחה זקוקים לה כדי להירגע. האפשרות השניה היא רופא בינוני טוב מאד, אולם אדם טוב ונעים הליכות שאפשר לשוחח עמו כדבר איש אל רעהו. מי מהם עדיף?
אמרו לו כולם: ודאי שהרופא הבכיר עדיף, כי עליו אפשר יותר לסמוך מן הבחינה הרפואית. ומה שאינו מתנהג כראוי – מה לעשות, ממילא "טוב שברופאים לגיהנום" (קידושין פב ע"א)…
היה שם עוד יהודי תלמיד חכם ועסקן רפואי, והוא אמר ההיפך: "צריך לקחת את הרופא השני, כי על בעל גאווה אמר הקב"ה: 'אין אני והוא יכולין לדור בכפיפה אחת', ואם כן איך אפשר לנתח כשהקב"ה לא נמצא עם הרופא בחדר הניתוחים? הרופא אמנם גדול, אבל הקב"ה לא יהיה שם?!"…
[אמנם רבינו שנשאל אם זו הוראה לתמיד, נענה כי בכל פעם יש לשאול].
שמא יש כאן 'נגיעה'
שח תלמיד של רבינו: "בוקר אחד התקשרו לביתי, ואמרו שרבינו מחפש אותי בדחיפות. כיון שלא הייתי בעיר, וטלפונים ניידים לא היו נפוצים, לא היתה אפשרות להשיג אותי. לאחר כשעתיים שוב התקשרו ואמרו כי רבינו מחפש אותי, והשיבו בביתי כי עדיין לא השיגוני.
"בצהרים יצרתי קשר, ובשעה שלוש אחר הצהרים כבר הייתי בחדרו. לא אמרתי מילה. רבינו הביט עלי וגם לא אמר כלום. שאלתי: 'ראש הישיבה לא חיפש אותי?'
"נכון, זה היה בבוקר אחרי התפילה, אז חיפשתי אותך', אמר רבינו, וכמי שאומר: 'עכשיו כבר אין על מה לדבר'… וסיפר מה היה: 'יהודי יקר בעל נכסים, מעונין לפתוח כולל אברכים, ובבוקר שאל אותי מי יהיה 'ראש כולל' שם? חשבתי שאתה ראוי למשרה זו, וכיון שאתה גם זקוק לפרנסה רציתי להציע את שמך, רק שצריך לשאול אותך קודם, לכן חיפשתי.
"אבל מה? בצהרים הוא כבר היה כאן שוב, ונקב בשם של תלמיד חכם פלוני, ושאל אם הוא ראוי וטוב להיות ראש כולל, והנה, חשבתי לעצמי כי לא אוכל להכריע באמת מי יותר טוב לו כראש כולל, אתה או השני, מדוע? כיוון שאתה קרוב מאד ללבי, ודווקא משום כך, שמא יש לי 'נגיעה', לכן, ברכתי אותו בהצלחה לאותו ראש כולל החדש. וה' יברך אותך במשרה אחרת בעזרת ה'… 'על מקומך יושיבוך'"…
כבוד על שהודה ברצונו להתכבד
מעשה ביהודי תלמיד חכם, שהגיע לרבינו כדי ליטול עצה. במשך זמן מה כיהן האיש כמגיד-שיעור בישיבה קטנה, ועתה הוצע לו לשמש נכבדות כמגיד שיעור בישיבה גדולה. התלמיד חכם פרש בפני רבינו בארוכה את השיקולים לטוב ולמוטב, כשבין השאר הוא מציין את הכבוד והיוקרה הנלווים למשרד מגיד שיעור בישיבה גדולה.
רבינו השיב לאיש מה שהשיב, ולאחר מכן קם ממקומו ליווהו בהדרת כבוד עד הפתח!
כאשר יצא המגיד-שיעור מן הבית, העלו הנוכחים את פליאתם ותמהו בשל מה זכה האיש לכבוד הנדיר.
רבינו השיב במתק לשון: "בכל יום עומדים פה אנשים ומסבירים כל מיני הסברים שונים ומשונים, כשבאמת הם מתכוונים לכבוד. והנה סוף סוף בא יהודי, ואמר בפה מלא את מה שהוא רוצה, בלי כחל ושרק, ועל כך בלבד ראוי הוא לכבוד!"…
מי שאינו מוחל, אינו נכנס למחיצת הקב"ה!
את הדברים הבאים סיפר יהודי בעל חסד, המנהל קופת גמ"ח גדולה ומפורסמת בארץ הקודש:
"בתקופה מסויימת ארעה פרשיה לא נעימה בקשר לניהול הגמ"ח, הדבר התגלגל לבתי משפט ולהוצאת שם רע בארצות הברית. באותו זמן, אמרתי לרבינו זצוק"ל, שהיה מעורה בכל פרטי הסיפור לשלביו, כי אינני מוחל לאנשים שהיו מעורבים בענין והסבו לי עגמת נפש עצומה".
"וכי מה הם עשו לך?!", תמה ראש הישיבה.
"הם הלכו לאמריקה, פנו לכל מיני אנשים שעמדו להפקיד את כספם בגמ"ח, ושכנעו אותם שלא לעשות זאת. על כך אינני סולח להם!"
רבינו שמע את הדברים והגיב בתמיהה: "מה, אתה קבלן של הקב"ה? אתה צריך להחליט כמה כסף להכניס בכל פעם לקופת הגמ"ח, למה זה ענין שלך?!".
"זה ענין שלי כי הם הזיקו לגמ"ח!"
"וכי אתה בעל הבית על הגמ"ח?" חזר רבינו ושאל. "האם אתה עובד קבלן? זה לא נושא שלך, זה לא ענין שלך!".
"שהראש ישיבה ידע, שאני לא סולח להם על עוד דבר!", הוספתי בכאב, "הם הוציאו עלי שם רע בכל רחבי ארצות הברית. צלצלו אלי אנשים וטענו שאני מועל בכספים ואינני משיב הפקדות. מדובר בשקר ובכזב, אך זה גרם להם למשוך פיקדונות ולהסב לגמ"ח נזקים אדירים!".
הוספתי ואמרתי, כי ברמ"א בהלכות יום הכיפורים מובא בשם הירושלמי, שמי שמוציא שם רע על חברו, אין הנפגע צריך לסלוח לו.
"את זה גם אני יודע", הנהן ראש הישיבה, "אבל למה אתה לא רוצה לסלוח?".
"אני לא חייב לסלוח להם!", התרעמתי, "הם הוציאו עלי שם רע, שיעשו על זה תשובה!".
"אומר לך מה", הגיב ראש הישיבה ברכות, "למעשה אתה רוצה לא לסלוח, כדי שיהיה עליהם מעט קטרוג, ויתכן שגם שהם יענשו בגלל זה. אביסלע נקמה, זה לא טוב! למה אתה רוצה להסתבך? בחז"ל כתוב שכל מי שחברו נענש בגינו, אין מכניסים אותו למחיצתו של הקב"ה, אתה רוצה כזו תסבוכת?! אני אומר לך, תוציא את עצמך מהענין! זה מה שנגזר עליך בראש השנה שעבר, והם לקחו על עצמם את השליחות. האמן לי, הקב"ה יודע את הכתובת שלהם טוב מאד, תשאיר לו לטפל בהם, מה אתה קשור לענין?!"
בעשרת ימי תשובה, לפני יום כיפור, באתי לבקש ברכה לגמר חתימה טובה. רבינו בדיוק עמד לצאת מביתו, כדי למסור שיחת חיזוק בישיבה פלונית. הוא חשב שבאתי לדבר עמו בשנית על ענין המחילה, והודיע לי קצרות: "אני כבר אמרתי לך, אל תדאג, הגמ"ח לא יינזק מהסיפור הזה כלל!".
"לא באתי בשביל זה!", קראתי בעגמה, "רק רציתי להגיד לראש ישיבה שהביזיונות עדיין נמשכים!".
"נו, בזיונות!" נאנח רבינו, "אוי כמה שזה טוב, כמה שזה מנקה. אח! אם אתה היית יודע כמה זה מנקה, היית מבקש עוד קצת ביזיונות!"…
בערב יום כיפור, נשאתי תפילה מעומק הלב ואמרתי: "ריבונו של עולם, אחרי הדברים ששמעתי מראש הישיבה, אני מוחל להם בלב שלם, יצאתי מהענין, ושלום על ישראל!".
(מתוך 'ומתוק האור' פניני הגראי"ל)