הרב ישראל ליוש
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה…" (ויקרא כ"ג, ט"ו)
בתפילה שלאחר ספירת העומר אנו מתפללים: "ריבונו של עולם, אתה ציויתנו על ידי משה עבדך לספור ספירת העומר כדי לטהרנו מקליפותינו ומטומאותינו". מנוסח זה אנו למדים שהספירה עצמה מטהרת את הסופר מהקליפות ומהטומאה.
יש לשאול: מהי טומאה זו שהספירה מטהרת? ועוד נשאל, איזה כח טהרה יש בספירה, שבכוחה לטהר מטומאה ומקליפותיה?
שאלות אלו שמעתי מהגאון רבי ישראל מאיר המניק שליט"א, משגיח ישיבת 'יד אהרן', והוא היטיב לתרצן:
מקובל לחשוב, שהאויב הגדול ביותר להתקדמות האדם ברוחניות היא ה'תאווה', אך האמת שהתאווה כשלעצמה אינה רעה, אלא אם כן הוא תאב לדברים גשמיים, אך אם יפנה האדם את תאוותו לדברים שבקדושה, הוא יעלה ויתקדם במעלות התורה והקדושה.
בספרי המוסר מבואר, ששתי תאוות אלו הן אויבות זו לזו כאש ומים, כאשר תגבר תאוותו להבלי העולם הזה, תיחלש תשוקתו לערכי העולם הבא, וכן להיפך, אם יכסוף וישתוקק לעסוק בתורה ולחיות חיי נצח, ינצל מהתאווה הרעה, ויהיה נקי, טהור ופרוש מהמון בני אדם, שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים – כלשון הרמב"ן בפרשת 'קדושים תהיו'.
עתה נבין איך ספירת העומר מטהרת מטומאת התאווה למותרות, שהרי ידועים דברי החינוך בשורשי מצוות ספירת העומר: "נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף לליבנו… כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא", ואם כן, יש בספירה עצמה, המביעה שאיפה ותאווה לתורה, כדי לטהר מטומאת התאווה אל הרע ומקליפותיה, כי ע"י התגברות התאווה הקדושה, נחלשת התאווה הטמאה.
הגרי"מ המניק שליט"א, תיבל את פירושו בסיפור נפלא:
האדמו"ר מסלונים שליט"א, סיפר על תקופת לימודו בישיבת 'עץ חיים', עת שימש שם בקודש הגאון הגדול רבי אהרן קוטלר זצ"ל. "השיעורים של ר' אהרן היו קשים מאוד, מעט מאוד בחורים הבינו את השיעור, אך תואר פניו הקדושות עשו עלינו רושם רב. גם עיני בשר של בני הישיבה, יכלו להבחין בקדושה עילאית האופפת את זיו פניו. הן להטו מטהרה ונהרו באור יקרות.
"יום אחד שאלתי את אבי, בעל ה'נתיבות שלום' זצ"ל" – מספר האדמו"ר מסלונים – "מהו פשר הקדושה הזו האופפת את פניו של ר' אהרן?
-'אתה רגיל לראות' – ענה לי אבי – 'אנשים שיש להם 'אהבת תורה', לר' אהרן יש 'תאוות התורה', והיא זו שמקדשת את פניו, מאירה אותן באור יקרות ואופפת אותן בקדושה עילאית כל כך'.
"אכן" – מסיים האדמו"ר – "לא כולם הבינו את שיעוריו של ר' אהרן, אבל תקופה זו בה למדנו אצל ר' אהרן, היתה התקופה בה הצלחנו בלימוד יותר מכל התקופות".
●●●
אהבת התורה היוקדת, של הגאון הצדיק רבי יצחק זילבר זצ"ל, לא ידעה גבולות. גם בברית המועצות, כאשר שימש כמורה למתמטיקה, ניצל את רגעיו הפנויים ללימוד תורה. בכל יום היה לוקח עמו שני דפי גמרא, ובהפסקות למד את הדפים הללו, וכך הפך ברבות הימים לבקי גדול בכל חלקי הש"ס.
כיסופים גדולים היו לו לרבי יצחק לעלות לארץ ישראל, ולא רק בגלל קדושתה ומצות ישוב ארץ ישראל, אלא אף משום שרצה להיות בחברת לומדי תורה. לתומו חשב כי חסרון יגיעת וידיעת התורה בברית המועצות, נובע מהפחד של היהודים ללמוד תורה באיסור, אבל בארץ ישראל, בודאי כולם עוסקים בתורה ויודעים אותה על בוריה.
בהיותו ברוסיה התקשה בהבנת שלוש משניות קשות בטהרות, לצערו הרב, לא היה לו שם את מי לשאול ועם מי לברר את פירוש המשניות, ותמיד חשק לפגוש אדם שיסביר לו את המשניות.
כאשר הגיע לארץ ישראל – משוש חייו ופסגת שאיפותיו, אך דרכו רגליו בנמל התעופה בלוד, תוך כדי שהוא מחכה לחבילותיו, ניגש לאחד הסבלים ושאל אותו פירוש במשניות אלו. הסבל הביט ברבי יצחק כעגל בבני אדם, ולא הבין על מה הוא מדבר. רבי יצחק לא התייאש וניגש לסבל השני, ומשאף הוא לא הבין ניגש לשלישי…
מגודל אהבתו ותאוותו להבנת התורה, לא העלה בדעתו שאפשרי הדבר שמותר ליהודים ללמוד תורה ואינם עוסקים בה כל העת, הכיצד יתכן שיהודים בארץ ישראל לא ידעו פשט במשניות טהרות??…