יום שני כ"ו תשרי תשע"ח
אשה שהדליקה ושכחה לברך – עד מתי יכולה לברך?
בהדלקת נרות שבת מברכים: "ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של שבת". ואשה שהדליקה ושכחה לברך – יש אומרים שיכולה לברך עד 'בין השמשות', כי אמנם הברכה נתקנה על מעשה ההדלקה, אך טעם המצוה הוא שיהיה נר דלוק, ולכן כל זמן שהנר דלוק הרי זה נחשב שהמצוה נמשכת; אלא שבבין השמשות, כשכבר אסור להדליק, לא יתכן לברך "וציונו להדליק". ואשה שצריכה לעשות מלאכות לאחר ההדלקה, עד שעה שכבר אינה ראויה להדלקת הנרות – תתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקתה, ותדליק ותברך. [שו"ע רסג, ה, משנ"ב כא, וביה"ל ד"ה כשידליק; ביאורים ומוספים דרשו, 38]
האם מברכים 'שהחיינו' בהדלקת נרות יום טוב?
הדלקת נרות יום טוב, מצוה היא כהדלקת נרות שבת, ומברכים עליה: "להדליק נר של יום טוב". ומעיקר הדין אין לברך 'שהחיינו' בשעת ההדלקה, אך אין למחות ביד הנוהגות כן. ובראש השנה ויום הכיפורים יש אומרים שמברכים שהחיינו, ובפרט ביום הכיפורים, שבלאו הכי אין ברכת שהחיינו נאמרת לאחר מכן 'על הכוס'. ומנהג בני אשכנז מקדמת דנא לברך שהחיינו בכל יום טוב, (למעֵט שביעי של פסח). ויש שנהגו שאשה מברכת, אבל איש המדליק אינו מברך, כיון שעתיד לומר 'שהחיינו' על הכוס בקידוש של ליל יום טוב. [שו"ע רסג, ה, ומשנ"ב כג; ביאורים ומוספים דרשו, 32-33]
מדוע נוהגים בני אשכנז לברך על הדלקת נרות רק לאחריה?
בהדלקת נרות שבת – יש אומרים שמברכים לפני ההדלקה, ככל המצוות, שמברכים עליהן לפני עשייתן. ויש אומרים שמברכים לאחר ההדלקה, כיון שהברכה נחשבת כקבלת שבת, ואסור להדליק לאחריה; וכן מנהג בני אשכנז. וכדי שהברכה תהיה לפני ההנאה מאור הנר, נוהגים בני אשכנז להפריד בכפות הידיִם בין העיניִם לנרות, ומסירים אותן רק לאחר הברכה. וביום טוב, בו מותר להדליק אף לאחר שקיבלוהו, או אשה שאינה מקבלת שבת בהדלקתה – יש אומרים שאף על פי כן ידליקו ואחר כך יברכו, אך לדעת פוסקים רבים יברכו ואחר כך ידליקו. [שו"ע רסג, ה, משנ"ב כו-כז, וביה"ל ד"ה אחר]