יום חמישי ח' בתמוז תשע"ט
השואל חפץ מחבירו בשבת – האם 'תחום' החפץ נקבע על פי תחומו של השואל או של המשאיל?
כפי שלמדנו, השואל חפץ מחבירו לשבת, 'תחומו' של החפץ נקבע על פי תחומו של השואל, ולא על פי תחומו של המשאיל. ואף אם השואל לא לקח את החפץ מהמשאיל לפני כניסת השבת – אם נדברו ביניהם לפני כניסת השבת שהשואל ייקח את החפץ בשבת, נחשב הדבר שהמשאיל 'העמיד' את החפץ ברשותו של השואל לעניין קביעת התחום, והתחום נקבע על פי תחומו של השואל.
אולם, אם לא נדברו מראש מאומה, אלא השואל בא בשבת לשאול את החפץ – אף אם שואל זה רגיל לשאול חפץ זה מחבירו לשבת, אין התחום נקבע על פי תחומו של השואל, כיון שבמקרה כזה המשאיל סבור שכנראה השואל מצא אדם אחר לשאול ממנו חפץ זה, ואינו מעמיד את החפץ ברשות השואל לענין קביעת התחום.
[שו"ע שצז, יא, ומשנ"ב כו-כז]
אשה המבשלת ביום טוב ולוותה שמן לצורך התבשיל – על פי מה נקבע 'תחומו' של התבשיל?
בהמשך לאמוּר: אשה שבישלה ביום טוב, וגילתה כי חסר לה מצרך כלשהו להשלמת התבשיל, ולוותה אותו משכנתהּ – הדין כך: אם מדובר במצרך המשמעותי להשלמת התבשיל, וכגון שמדובר בשמן המוּסף לתבשיל שלא ניתן להכינו ללא שמן – 'תחומו' של התבשיל נקבע גם על פי תחומהּ של השכֵנה, דהיינו, שמותר לטלטלו רק לשטח הכלול בתחומן של שתיהן. ואף אם מצרך זה מהווה מיעוט בתערובת התבשיל, אין הוא בטל ברוב, כיון ש'דבר שיש לו מתירין', דהיינו שאיסורו עתיד להיות מותר לאחר זמן – ובנדוננו, ממוצאי שבת ואילך – אינו בטל ברוב.
אך אם מדובר במצרך שאינו משמעותי להשלמת התבשיל, ואינו אלא תוספת בעלמא – תחומו של התבשיל נקבע על פי תחומהּ של בעלת התבשיל בלבד.
[שו"ע שצז, יב, משנ"ב כח-כט, ושעה"צ כא; ביאורים ומוספים דרשו, 26-27]
שותפות שפורקה בשבת – על פי מה נקבע 'תחומם' של חלקי השותפים?
כפי שלמדנו, חפץ השייך לשני אנשים בשותפות, 'תחומו' נקבע על פי תחומם של שני השותפים. ושותפים במאכל או במשקה, ובכל דבר שניתן לחלקו בשבת, אשר חילקו את שותפותם בשבת – תחומו של כל אחד מהחלקים נקבע על פי תחומו של השותף שקיבלו, כיון שאנו מחשיבים את החלוקה כאילו נעשתה לפני כניסת השבת, שהיא שעת קביעת התחום, והוברר למפרע שזהו חלקו של כל אחד מהם.
אולם, שותפים בבהמה או בעוף ששחטום ביום טוב וחילקום – אף אם נחשיב את החלוקה כאילו בוצעה לפני כניסת השבת, מאחר ובפועל כל חלק בבעל החיים מוסיף 'לינוק' מהחלק האחר, לא ניתן להפרידם, ותחום שני החלקים נקבע על פי תחומם של שני השותפים. ורבים חולקים, ובשעת 'צורך גדול' ניתן להקל.
[שו"ע שצז, י, משנ"ב כד-כה, וביה"ל ד"ה הרי]