- הזמן המסוכן למחלוקות
כתב ה'בן איש חי' בשם החיד"א: בעלות המנחה ב'ערב שבת' הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו, ובין המשרתים, והרבה טורח הסט"א בזה לחרחר ריב. והאיש הירא יכוף יצרו ולא יעורר שום מחלוקת והקפדה, ואדרבה יבקש שלום, עכ"ל.
- איך למצוא חן
כתב בספר 'חרדים' (פס"ו אות עה): אם רוצה אדם למצא חן בעיני ה', לא יכעוס, שנאמר (בראשית ו ח) 'ונח מצא חן בעיני ה", ולא פירשו למה, אלא בשמו פירושו (היינו שסיבת נשיאת החן מרומזת בעצם השם – 'נח'), שהיה נח בדיבורו ובמעשיו ובהילוכו לכן מצא חן. ח"ן ונ"ח חד הוא (היינו שאותיותיהם שוות), עכ"ל. כיוצא בזה איתא (פסחים קיג:) 'שלשה הקב"ה 'אוהבן', מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שאינו מעמיד עצמו על מידותיו'.
- באמצע השיעור של ר' חיים שמואלביץ
כבר היה מעשה, בעת שאמר הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר שיעור בעומק העיון, ובעיצומו של ריתחא דאורייתא נעשה 'איזהו חכם' ושאל את ראש הישיבה – מדוע ברא הקב"ה את האדם כשהאוזניים והאף בולטים מפניו כלפי חוץ, ואילו העיניים והפה חלקים עם פניו. השיב לו רבי חיים בפקחותו – תוך כדי דיבור, שעשה כן הקב"ה כדי שיהא מקום להניח עליו את המשקפיים (ברילע'ן), אבל אם האף והאוזניים היו אף הם לפנים מצורת הפנים, הרי לא היה לאדם על מה להניחן – ומיד חזר לרתיחת התורה דקא מרתחא ביה. ויש להתבונן הרבה בגודל סבלנותו של הגר"ח, שלא זו בלבד שלא חרה אפו בו על שמפריע ומבלבל באמצע השיעור בשאלה מוזרה כזו, כאותו אחד ששאל את הלל הזקן… אלא אף ענה והסביר לו 'כסיל כאוולתו'.
- מעניש את עצמו
ונשמע פתגם העולם, שהרגזן מעניש את עצמו בגלל העוולות והטעויות שעושים אחרים, כי בגלל שנכנס בלבו של חבירו רוח שטות וחטא כנגדו שלא כדין, הרי הוא כועס ועי"ז מזיק לעצמו.
כה אמר הרה"ק ה'ישמח משה' זי"ע (על דבריהם ז"ל (אבות ב י) 'אל תהי נוח לכעוס', דממה נפשך לא ימהר אדם לכעוס: כי אם כעס זה עבירה הוא – הרי חלילה לו מלעבור עבירה ולכעוס, ואם כעס זה לש"ש הוא ודבר מצווה הוא, אם כך ודאי שאין למהר לכעוס, כי ל'מצווה' נדרשת 'הכנה' וישוב הדעת…
- קופסת הטבק המיוחדת
להרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע הייתה קופסת טבק ריקנית והיה מחזיקה תדיר בין אצבעותיו, פותח וסוגר. פעם שאל לפניו אחד מחסידיו: תורה היא וללמוד אני צריך, מה ענין יש לרבי בקופסא ריקנית זו? השיבו הרה"ק: בכל עת שמתעוררת בי מידת הכעס על איזה דבר, אני ממהר להכניס את הכעס אל תוך קופסא זו למשך ב' שעות. ובזמן זה אשכח כל מאי דהוה, ורק כעבור ב' השעות פותח אני אותה ובודק האם אכן הייתי צריך לכעוס אם לאו.
כך הוא טבע הכעס, כשמניחים אותו לאחר זמן מתקרר לגמרי. ועיקר העבודה לאצור בתחילה את כל ה'חום בקרבו לבל יתפרץ חוצה לו. וכן אמר הרה"ק ה'שפת אמת' זי"ע (הובא בנר אלחנן עמ' י"ב) שהרבה יש לנו ללמוד מהרכבת, שכל כוח המניע אותה למרחקים בא ממה שהקטר אוגר בתוכו את החום הנוצר מן האש (מהפחם), ובזה גדול כוחו להניע את כל הרכבת הכבדה ונוסעיה. כיו"ב כשננצור פינו מלדבר בעת שבוערת האש בקרבנו – נזכה להמשיך בדרכנו ביתר שאת ויתר עוז, לבוא לתכליתנו הטוב הן ברוחניות הן בגשמיות.
(מתוך באר הפרשה ויקהל פקודי-החודש תשע"ז)