באחת השנים בערב ראש השנה הלכתי לביתו של מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל להתברך בברכת שנה טובה, אך כשהגעתי אמרו לי שהרב לא בבית. לפני יום כיפור הגעתי שוב, וגם אז הרב לא הי' בביתו. והנה בערב יוה"כ צלצל הטלפון בביתי, רבי שלמה זלמן הי' על הקו… הוא אמר שהוא מתנצל שהוא מטלפן בשעה כל כך מאוחרת, אך כבר חצי שעה תפוס אצלי, והוא מתנצל שפעמיים חיפשתי אותו…
אחרי יוה"כ פגשתי את בנו ר' ברוך זצ"ל והתנצלתי על שהטרחתי אותו לעמוד עם הטלפון בערב יוה"כ חצי שעה. הוא אמר לי: 'אני לא עשיתי כלום, אבא בעצמו ישב עם הטלפון וחיכה שלא יהי' תפוס!' מבהיל לחשוב עד היכן הגיעה זהירותו של רבי שלמה זלמן שמא נפגעתי במשהו.
פעם השתתף מרן הגרש"ז זצ"ל בשמחה אחת, ושאל את אחד הבחורים (שלא הי' מישיבתו) מה הוא לומד, והבחור הי' נבוך ולא ענה בדיוק. אחרי יותר מעשר שנים פגש מרן את אותו אחד, וכששמע את שמו אמר לו: "אני מחפש אותך כבר הרבה שנים, פעם בשמחה אחת שאלתי אותך מה אתה לומד, ובזה הבכתי אותך. מה פתאום הייתי צריך לשאול אותך מה אתה לומד?!"
באחת ההזדמנויות סיפרתי למרן זצ"ל את המעשה על אחד הגדולים ששידך את בנו, ויום אחד נכנס לביתו ופניו חיוורות, וכששאלוהו מה הסיבה, ענה שא' מאנשי העיר חלה. שאלה הכלה: "וכי בגלל שא' האנשים חולה, גם אתה צריך להרגיש חולה?" אותו גדול, כששמע משפט זה ביטל את השידוך – כך סיפרתי למרן זצ"ל. נענה ואמר לי: "פשוט, אחד שלא מרגיש את השני הוא לא בדרגת אדם!!"
פעם הגיעו אלי זוג בעלי תשובה שעמדו להתחתן, והחתן רצה לקדש רק בטבעת כסף, ע"פ הקבלה, ואילו הכלה לא הסכימה לזה. שאלתי אותו האם הוא מוכן ללכת לרבי שלמה זלמן, והוא ענה שכן, כי אבא של רבי שלמה זלמן (רבי חיים לייב), הי' מקובל, ראש ישיבת שער השמים. הלכנו אליו והצגנו לו את השאלה. רבי שלמה זלמן שמע את השאלה, ומיד התחיל לשבח – לאיזה חתן היא זכתה, שזה הרצון שלו, שהקידושין יעשו באופן מושלם! אמנם לכלה מגיע טבעת זהב כחברותיה! ומיד התיישב וכתב צ'ק ובו הסכום שנצרך כדי לקנות טבעת! כך בפקחותו ובליבו הטוב ריצה את כל הצדדים.
(נשלח ע"י תלמידו הרב שלמה זלמן דינין, תשו"ח לו)