כתב יהודי ת"ח מירושלים, שביקש שנקרא לו: מרדכי בן יוסף: "גם אני הייתי במירון". הוא פותח את מכתבו, "ואני מבקש לפנות לאלה אשר שכבו כמוני בקידמת החצר על ריצפת הקודש ומעליהם הרבה בשר קודש, שלא לתת לעובדות ולטענות השווא והכחש, לטשטש ולהסיט את גודל הנס שחווינו על בשרנו.
"לראות ולחוש את 'המבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע, פודה ומציל' שווא תשועת אדם, ולא שלא רצו- פשוט לא יכלו, וכפסע היה… והיינו מושגחים באותם רגעים קריטיים על כל נשימה ונשימה כפשוטו.
"וברצונו יתברך שלח את שלוחיו, לשלוף אותנו אחד אחד באופן מושגח ביותר ולהעמידנו על רגלינו בזכות התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי- 'והציל את הלחוצים'.
"ועתה נודה לאבינו אב הרחמן השי"ת, שהעניק לנו את חיינו במתנת חינם ונישאר תמיד בהרגשת בעל חוב: 'מה אשיב לה"; נודה ליהודים הטובים, אשר גם בשעת המפולת התאמצו לא לדרוך ולכסות את פנינו, למרות הקושי שבדבר, ולאחר מכן לבוא ולהקימנו, אמנם חבולים וכואבים אבל חיים.
"בקשתי האישית מכל מי שצבטתי אותו בסביבתי, כדי שישימו לב למציאותי ולחלצני מן המיצר שיאמרו בפה מלא: 'מוחל אני'. בהזדמנות זו אודה על דבר פעוט, שברגע ההוא גדול היה, על אברך החמד שהעניק לי את כיפתו לאחר אובדן הכיפה והמגבעת.
"ואסיים בדברי רש"י הקדושים במסכת קידושין דף פ: מה יתאונן אדם חי- למה יתאונן אדם חי, למה יתרעם אדם על הקורות הבאות עליו אחר כל החסד שאני עושה עמו, שנתתי לו חיים ולא הבאתי עליו מיתה".
ומכתב נוסף שהגיע לשולחן המערכת: "ידידי", כך נכתב במכתב, "ר' ש.ר. (השם שמור במערכת) נפל על הרצפה בחצר הציון ליד המדרגות, וחשב שאלו רגעיו האחרונים וכבר אמר 'שמע ישראל'. לאחר מכן יהודי אחד הושיט לו את ידו וצעק לו: "תרים את עצמך בכל הכח", והוא אכן הצליח בסיעתא דשמיא להתרומם, ללא כיפה, כובע, משקפיים, נעליים קרועות עם פציעות בגוף, נעמד בצד וראה את כל הבלגן. ידידי היה שמח לדעת מי הוא זה שהושיט לו את ידו, כדי להודות לו".
אם מישהו מזהה את עצמו כמי שהושיט יד, נשמח שיצור קשר עם מערכת 'המודיע' ונפגיש בין השניים.
(מתוך מוסף השבועי 'המודיע' בחוקותי תשעח)