הרב אברהם פוקס
סיפר ראש הישיבה הגאון רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל: את המעשה הבא שמעתי מרבי אברהם צבי טויב. אביו זצ"ל היה תלמיד ישיבת חברון, ושמחת נישואיו התקיימה בירושלים. הוא התחתן עם בתו של רבי חיים טודרס הרשלר זצ"ל.
באותו ערב התקיימה חתונה נוספת של בחור מישיבת חברון בתל אביב. רבי יחזקאל סרנא זצ"ל היה אמור להיות מסדר חופה וקידושין בתל אביב וגם בירושלים. תכננו את שעות החופות, באופן שיתחיל בתל אביב, ויגיע אחר כך לירושלים בשעה היעודה, ויהיה אפשר לקיים את שתיהן – בשעה טובה, תרתי משמע. אך רבות מחשבות בלב איש, רבי יחזקאל סרנא איחר מחמת עיכובים בלתי צפויים, והחופה התעכבה.
לחתונה ולחופה הופיע הרב מטשעבין, כיון שרבי חיים טודרס וכן הרב מטשעבין היו שניהם תושבי שערי חסד בירושלים. הרב מטשעבין שהגיע לאולם, נאלץ להמתין. חיכה, חיכה וחיכה… והמצב היה לא נעים.
המחותן, רבי חיים טודרס, שהיה צדיק יסוד עולם, לא יכול היה לסבול כזה דבר, שבחתונה של בתו הרב מטשעבין יצטרך לעמוד כך ולהמתין, והרגיש ממש לא טוב, סיפר רבי חיים טודרס: באמצע שהוא דרוך ומודאג, מה יהיה? מתי רבי חצק'ל סרנא יגיע? לפתע הוא חש שמישהו תופס אותו בכתף, הסתובב המחותן לראות מיהו זה שבא להטרידו כעת?…
הסב את ראשו, והנה – הטשעבינר רב!
"אני מבין שראש ישיבת חברון מאחר להגיע לחופה", אמר לי בחיוך, "ואתה בודאי רוצה שכבר תהיה חופה, מדוע לחכות סתם? זאת, מה שנוגע לך, ואולי לעוד אחרים. אבל אם מותר ואפשר להגיד, לי – זו טובה גדולה שהוא מאחר, ואסביר לך את העניין".
"מה אני עושה כל היום? יושב בבית, ולומד קצת, ברוך ה', אבל לומד לבד, משעמם לי. אין אנשים… אפילו שיש לי ב"ה מה לעשות, אבל בכל מקרה להיות כל כך הרבה לבד, זה משעמם. וכאן, ברוך ה', הנני יושב בחתונה, עם אנשי ירושלים היקרים, זה בא ושואל שאלה, ויהודי אחר ניגש ואומר מילה טובה, ווארט הגון, הנה ממש לפני רגע פלוני בא לשאול, ממש א – מחיה. מצדי, אם ראש הישיבה יבוא עוד שעתיים, טוב לי עוד יותר. כי מה יהיה? מיד אחר כך אלך לביתי ושוב אשב לבד… זה לא בשבילי…".
אמר ר' חיים טודרס: "אני לא חסר דעת, ועם כל זאת, באותו רגע שהרב מטשעבין אמר לי את הדברים, היה רגע קל שחשבתי שאכן אולי באמת משעמם לו בבית, וכאן באולם, כל כך טוב לו. הוא אמר את הדברים בצורה טבעית כל כך, כדי לשמח אותי שלא אהיה מודאג"…
("יחי ראובן")