"וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר" (דברים י"ט, י"ח)
לא אכתוב שקר
באחד השנים שבועיים לפני פורים, נכנסו גבאי 'קופת העיר' לביתם של גדולי ישראל לקבל מידם מתנות לאביונים, גדולי התורה נתנו את הכסף, כהפקדה עד יום י"ד, ולתועלת הרבים גם העלו בכתב ידם כי הכסף מופקד ביד גבאי הקופה עד יום י"ד, וימסר על ידם בקפידה ביום י"ד לעניים. באותה שנה, פורים היה עתיד להיות ביום ו', הזמן קצר, ולכן הקפידו להקדים ולהפקיד כדי להקל על המלאכה ביום פורים עצמו.הגבאים נכנסו גם לביתו של הגראי"ל, שהוציא מיד מכיסו שטר של מאה דולר ונתן, וביקשו, שיכתוב את הנוסח שכתבו חכמי התורה האחרים, וכדי להודיע ברבים שגדולי ישראל כבר תרמו – ואנו אחריהם כמותם. 'אני לא אכתוב שקר' הגיב בהחלטיות. הגבאים השתוממו וגם נבהלו. לאיזה שקר כוונת מרן? וכי מצא דופי כלשהו בהסדר ההלכתי שהוסכם על כולם? הם המתינו בחדר. רבנו שב ואמר 'מה אני יכול לעשות. אינני כותב שקר'.
הרב יצחק לוונשטיין ז"ל שעמד לצידו של רבנו שאל ביראת כבוד: הם לא מבינים את העניין, מדוע יש כאן שקר? הגראי"ל לא השיב. הם עזבו את החדר אפופי תימהון, טרודים במחשבותיהם.חלפו יומיים, לקראת פורים, והרב מנחם שפרינצלס נקרא לחדרו של רבנו. כאשר נכנס, רבנו הוציא מכיסו מאה שקלים, באומרו: קחו מאה שקל למתנות לאביונים. ועתה אכתוב כי אני מפקיד את הכסף בידכם וכו'. והסביר: לפני יומיים, לא היתה לי פרוטה משלי, הדולרים שנתתי לא היו שלי אלא כספי צדקה. ואם כן איך אכתוב שאני מפקיד וכו'. ואפילו שמטרת הכתיבה עיקרה לתועלת הרבים, שידעו להזדרז ולהתחיל להפקיד ביד הקופה, לא אכתוב שקר.והיום, שכבר הגיע לידי מעט כסף פרטי, הנה אפקיד מאה שקלים, ועתה ודאי שאכתוב, ורוצה לכתוב- 'הריני מפקיד' וכו'. לתועלת הרבים. (מאחורי הפרגוד עמ' 40)
לקבל לדבר אמת
כשבאים אל רבנו ילדים לקבל ברכה לבר מצוה, שואלים אותו איזו קבלה נקבל לכל החיים, והוא אומר להם תקבלו על עצמכם לומר רק אמת. כולם יוצאים ממנו שמחים וטובי לב, חושבים לעצמם: איזו קבלה פשוטה וקלה זאת, זה כל מה שהרב רוצה מאתנו. התרומם ראש הישיבה ממקומו, הגביה את קולו ואמר: הם לא יודעים שהיום כמעט אף אחד אינו אומר אמת, אתם חושבים שזה קל? וכשאמרו דבר זה למרן הגרח"ק שליט"א, הסביר ע"פ מה דהביא בארחות יושר ערך אמת, שהדובר אמת נזהר מכל העברות, כדאי' במדרש מי השלוח'.
השקרנים שקרנים עפ"י רוב ממשיכים בדרכם. שקרן לא משקר פעם אחת, אלא הרבה. ובנוסף, הוא גם בטוח שהוא בסדר, אומר: שיקרתי קצת… והחזו"א אומר: אדם מפחד, כי יודע שאח"כ יתברר שמה שאמר לא אמיתי, אבל מי שיודע שהאמת תמיד איתו – לא מפחד. (מזקנים אתבונן)
מחפש האמת
איתא במס' עירובין ק ע"ב, אמר רבי יוחנן אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול וכו', ע"כ. וצ"ב מהיכ"ת שנלמד מחתול צניעות, הלא כל העולם, כל הנבראים, אינם מתנהגים בצניעות, שאם נבוא ללמוד על עצם הצניעות מחתול ועל עצם הגזילה מנמלה, יכול עיקש להקשות אדרבה אלמד מרוב החיות והבהמות שאין בהם מדת הצניעות, וכן גזל, למה ללמוד דוקא מנמלה שאינה גוזלת, נלמד משאר הברואים ביערות שכן גוזלים וטורפים. וצ"ב. מהגראי"ל שטיינמן שליט"א שמעתי תירוץ באופן הזה, דע"כ צ"ל שאדם שמחפש את האמת מגיע האמת אליו, באופן שאם רואה האמת אפילו פעם אחת, אפילו כל העולם מתנהגים בהיפוך כבר יהיה טענה עליו לעתיד לבוא, למה שתתנהג כמו כל העולם כולו במקום להתנהג כמו הנברא היחידי הזה. וכ"כ למה, כי זו האמת! ואתה רואה האמת, ודבר זה מחייב. (אהל משה עמ' רי)
(כאיל תערוג תשע"ד)