במשאו בכנס חיזוק באשדוד סיפר הגאון הגדול רבי משה הילל הירש שליט"א, ראש ישיבת סלבודקא וחבר מועצגה"ת, מעשה נפלא שהתרחש עם מרנא בעל ה'חפץ חיים' זיע"א – מעשה ששמע מכלי ראשון וזכה להכיר את בעל המעשה.
בישיבת ראדין, ששכנה בעיירה נידחת, היו הבחורים ישנים על גבי מעט תבן שהניחו על הרצפה, אמנם עבור בחורים ותיקים היתה הישיבה שוכרת מיטות בתוך העיירה.
יום אחד הגיע לישיבה הבחור יעקב דב ספסל, אשר כונה בתואר ה'ווישקער עילוי', וככל חבריו הוצרך לישון על הארץ. אולם מאחר וסבל מדלקת ריאות ביקשו חבירו ממרנא בעל ה'חפץ חיים' זיע"א, שהנהלת הישיבה תתן לו מיטה, כדי שלא יצטנן יותר כתוצאה מהשינה על הארץ.
כאשר שמע מרן ה'חפץ חיים' זיע"א את הבקשה, ענה: "לא, אני לא אוותר ל'ווישקער עילוי' על האורות של הרצפה!"… וביאר, שעל ידי מסירות הנפש לישון על הארץ זוכים לאורות מיוחדים שלא ניתן לזכות בהם כשישנים במיטה.
ה'חפץ חיים' בירכו אפוא שיבריא, וכך הווה, והוא ישן על הארץ כשאר בחורי הישיבה.
"בדורנו", אמר הגאון הגדול שליט"א, "לא דורשים מבחור לישון על הרצפה, אולם די בהתגברות על היצר, להגיע בזמן לסדר, או להקדים, לוותר על דקות של דברים בטלים וכדו', כדי לזכות על ידי מסירות זו באורות של תורה".