שאלה: אני כהן, ובאמצע חזרת הש"ץ אני יוצא ליטול ידים לברכת כהנים. מה הדין כשיש רק עשרה בבית הכנסת, ואם אצא לא ישארו עשרה. האם ליטול ידים או שמוטב לא ליטול ידים?
תשובה: כתב השו"ע סי' קכ"ח ס"ו, שאף שנטל הכהן ידיו שחרית, חוזר ונוטל ידיו סמוך לברכת כהנים, וכתב הבה"ל שיש להסמיכו ככל האפשר. וכתב המשנ"ב סק"כ, שאם אין לו מים יכול לסמוך על שיטת הרמב"ם שמועיל הנטילה בשחרית אם לא הסיח דעתו ולא נגע במקום מטונף.
וכשנוגע לעשרה בחזרת הש"ץ, הנה כתב הבה"ל ר"ס קכ"ח שגם כשהתחיל חזרת הש"ץ בעשרה ויצאו מקצתן, אין לברך ברכת כהנים, רק מסיים את חזרת הש"ץ, לכן נראה שאם כשהכהן יצא לא ישארו עשרה, מוטב שלא יטול ידיו ויסמוך על הנטילה בשחרית.
ודבר זה נוגע מאד גם כאשר יש הרבה מתפללים, וחלקם מאריכים בתפלת לחש ויש רק עשרה מקשיבים לחזרת הש"ץ, שגם באופן זה לא יצא הכהן.
ומעשה בציבור שהתפללו ובחזרת הש"ץ היו חלקם קוראים בעלוני פרשת שבוע וצדקה, וכשהגיעו לברכת כהנים אמר הרב שאין לברך ברכת כהנים כיון שאין עשרה מקשיבים לחזרת הש"ץ, ורק הש"ץ רשאי להמשיך, כיון שהתחילו בעשרה, שבתחלת תפלתו עוד הקשיבו עשרה, או שמתנה בנדבה וכמבואר במשנ"ב (סי' קכ"ד ס"ד), אבל לא יוכלו לברך ברכת כהנים. וכן יש להזהר כשהחזן מגיע למודים, שיאמר בקול באופן שישמעו אותו עשרה, כמבואר במשנ"ב (סי' קכ"ד ס"ק מ"א). ויש שהעירו, שאם בתחלת חזרת הש"ץ היו עשרה ואח"כ הסיחו דעתם מלהקשיב, וכשהגיעו לברכת כהנים שוב מקשיבים, נמצא שבשעת ברכת כהנים כבר יש עשרה ונחשב הכל כחזרת הש"ץ, מצד שהתחילו בעשרה, ובאופן זה יוכלו לברך ברכת כהנים.
היוצא מהאמור, שיש להקפיד שיהיו עשרה בכל חזרת הש"ץ. ומה טוב לעשות – כמו שראיתי בהרבה בתי מדרשות – ברז עם כיור בתוך בית המדרש, שיוכלו לשמוע חזרת הש"ץ תוך כדי נטילה.