"וַעֲשֵׂה חֶסֶד" (בראשית כ"ד, י"ב)
אבי זצ"ל סיפר מעשה נורא שסיפר לו רבי אריה לוין: היה יהודי בשם ר' יוסף ששכב בלי הכרה בבית החולים ביקור חולים בירושלים, ורבי אריה עמד ליד מיטתו ופתאום פקח החולה עיניו, ראה את רבי אריה, ואמר לו: "אני חוזר עכשיו מבית דין בשמים, שהחליטו להחזירני לעולם כדי לתקן מעשי, אך לא ידעתי הדרך. פתאום אני שומע אחד קורא אותי 'יוסף', אני מסתכל ורואה על ההר אחד יושב וקורא לי. ניגשתי אליו ואמר לי 'אתה מכיר אותי', אמרתי 'לא', אז הוא אמר 'אני אזכיר לך'".
"המנהג בערי ובכפרי אירופה שבליל שבת היו באים הרבה עניים בכל עיר וכפר, שלא היה להם מקום לאכול בשבת, אז בסוף התפילה לפני תפילת 'עלינו לשבח', היו כל העניים נעמדים על יד הדלת, ובגמר התפילה כל אחד לקח אתו עני לאכול על שולחנו.
"באותה שבת היו הרבה עניים, ואני ביניהם. הייתי אדם גדול ושמן. כולם הסתכלו עלי, פסחו עלי ולקחו מישהו אחר מחשש שאוכל יתר על המידה. בסופו של דבר נשארתי לבד בבית הכנסת, ואף אחד לא רצה לקבל אותי. באותה שבת אתה ואבא שלך היו האחרונים שעזבו את בית הכנסת, אביך הסתכל עלי ואמר 'יוסף בא, אנחנו לא לוקחים אותו', ועזבתם את בית הכנסת. אני פרצתי בבכי', אמר האיש הזה, 'אין לי מה לאכול'.
"אחרי עשר דקות חזרת ושאלתי אותך מה קרה. אמרת שכשהלכת הביתה אמרת לאבא ולאמא שלך: איך אנחנו יכולים לאכול אם יש יהודי שאין לו מה לאכול? איפה הרחמנות? איך אנחנו יכולים לעזוב מישהו בלי אוכל בשבת? ובכית. אז אבא שלך אמר 'טוב, תקרא לו'. חזרת והבאת אותי והייתי אצלכם בשבת. אמרתי לך אז שאני אשלם לך בעד המצווה הזאת. מאז לא נפגשנו כל ימי חיי. עכשיו אני רואה אותך אחרי הרבה שנים, יוסף, מה אני יכול לשלם לך, תגיד לי!' אז אמרתי 'הבית דין שלחו אותי לחזור לעולם המעשה אך אני לא יודע את הדרך'. הוא הראה לי את הדרך וכשהלכתי לפי הוראותיו קמתי בבית החולים".
(מעובד מתוך 'מידות והנהגות טובות')