ריח של שבועות באוויר, ריח של קבלת התורה….
חג בו זכינו לחיי עולם – חיים המלאים בתוכן, חיים עם תכלית, חיים בהם יש משמעות ומטרה לכל צעד ושעל.
זה היום בו הפכנו מעם ככל העמים, חלק ממשפחות האדמה, לעם נבחר- עם סגולה.
בחג זה נשתנו סדרי העדיפויות, חייו של היהודי הפכו להיות מקשה אחת עם התורה הקדושה. היא זאת שמכתיבה לו את כל סדר יומו, את מאכלו ומשתהו, על פיה קובע הוא את שעות השינה והקימה, את החגים והמועדים.
התורה, כלי חמדתו של הקב"ה הפכה להיות חלק מרכזי ביומו של היהודי, כשכל רגע פנוי מנוצל להגות בה ולהתבשם מאורה, ללקט פניניה ולהתעמק בסודותיה.
השאיפה של כולנו היא להקים "בית של תורה" על זה תפילותינו וייחולנו.
אנו צריכים להגדיר לעצמנו בבירור, מהי ההגדרה של בית של תורה , איך נראה בית כזה? איך הוא מנוהל? איך הוא מתוחזק?
מהם הדברים שיבנו ויחזקו בית כזה, בית שאנו כל כך רוצים להקים, ומהם הדברים שחלילה וחס הורסים ומחריבים בית כזה?…..
אפשר להגדיר זאת במשפט אחד: בית של תורה הוא בית המנוהל אך ורק לפי חוקי התורה!
בית בו הסמכות העליונה היא התורה … בית בו הסמכות הבלעדית היא התורה ונושאי דיגלה…
יתכן בית שהוא גם מנוהל על פי תורה, אך לא רק על פיה כשלפעמים יהיו סמכויות אחרות כמו – המודרניזציה והקריירה… שהם יקבעו את סדרי הבית.
בית כזה אינו בית של תורה. יש בו אולי מוטיבים מהתורה, אבל לתואר החשוב 'בית של תורה' הוא לא יזכה…
התורה הקדושה איננה אוסף של מצוות הניתנות לפי בחירה, התורה מקשה היא!…. ספר תורה מהודר שחסר בו אפילו אות אחת- פסול ואינו ראויה לברכה…. כך חוקותיה אי אפשר להחליט ולומר זה כן וזה לא…
בית של תורה הינו בית שמנוהל על פי התורה אף במחיר של וויתורים כואבים, זהו בית שלא יכנס בו דבר הנוגד אפילו דבר קל שאסרה התורה או נושאי דיגלה. בית של תורה הוא בית בו סגנון הלבוש והדיבור, האכילה והחופשה הוא אך ורק אם הוא תואם את דרך התורה…
לאורך ההיסטוריה ראינו הרבה שניסו לשלב בין חיים שטחיים ורדודים, חיים בהם הגשם והנהנתנות עמדו בראש, לבין חיים של תורה, זה החזיק מעמד דור או שניים לכל היותר, כשצאצאיהם או שהתחזקו וחזרו לדרך האבות או שלצערנו ירדו לגמרי מן הדרך.
אי אפשר לחיות בחיים של כלאיים, חיים של אור וחושך המשמשים בערבוביה. רק אלו שבאמת משתדלים שביתם יהיה זהב טהור ללא סייג ופגם – זוכים להרגיש את הנועם, השלווה והתענוג של החיים על פי התורה, כל עירוב של חול כל עירוב של איסור – פוגם בכל היסוד, בכל המבנה…
זה קשה ודורש הקרבה! העולם מתקדם ומתפתח, כשכל שנה אנו עומדים בפני פיתויים חדשים בפני ניסיונות חדשים… היצר מנסה בכל כוחו לחדור לתיבת הנח המוגנת שלנו, הוא מנסה להיכנס דרך הכניסות הראשיות ובעיקר דרך הדלת האחורית- דרך הילדים, החברים, דרך העבודה, דרך והשכנים. ורק מי שערני ודרוך זוכה להגן על ביתו.
אנו עדים להתפתחויות טכנולוגיות בכל התחומים, כשהכול מנוצל לטוב ומוטב. יש היום מכשירים אלקטרוניים כמחשבים נגנים וכו' היכולים לשמש לשיעורי תורה בכל מקצעות התורה, ומנגד אותם מכשירים יכולים להביא אל עברי פי פחת ברגעים ספורים…
יש לנו היום יכולות לקיים מצוות בהידור רב כמצות ד' מינים ותפילין בשיא ההידור, דברים שלפני דור היו רק בגדר חלום. יש אפשרות היום לכל אחד ללמוד את המסכתות הקשות בש"ס לברר את המקצעות הקשות בתורה בקלי קלות באמצעות הטכנולוגיות המתקדמות.
ומנגד אפשר להיחשף ולהגיע לכל הזוהמה שבעולם באמצעות אותן טכנולוגיות עצמן ממש, אור וחושך משמשים בערבוביה.
למה הדבר דומה, למכירת חיסול בה מעמידים את הקופה מחוץ לחנות ברחובה של עיר. הסחורה גלויה לעין כל ורק צריך לבוא ולקחת.
אנו בדור עיקבתא דמשיחא. אנו מתקרבים לסוף. כל צד מציע את מרכולתו: צד הקדושה נותן את כל האפשרויות לגדול בתורה ולחנך דורות עם שפע והרחבה שלא היו מעולם. כדי לזכות ללמוד בישיבה לא צריך לאכול "טעג" ואין צורך לישון בעזרת נשים, הכול מסודר ומאורגן על הצד היותר טוב.
מנגד, הצד שכנגד, עורך גם הוא מכירת חיסול משלו, כשכל הטינופת והזוהמה שבעולם נמצאים בהישג יד בלחיצת כפתור (-מקש). צריכים להיות ערניים וזהירים לדעת מה לקנות וממי. ביתנו – מבצרינו ואנו צריכים לשמור עליו מכל משמר, שרק דברים שרוח חכמים נוחה מהם יכנסו לביתנו.