סיפור שאירע ממש בימים אלו, אותו סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: זה עתה שמעתי מבחור ירא שמים שמנערותו נחלה ל"ע במחלת קנית הלאטער"י (לוטו) וכרטיסי הגרלה למיניהם, ה' ישמרנו מהם ומהמונם. כל פרוטה שחוקה שבאה לידו, יצאה תיכף מידו לידי מוכר ההגרלות, ולא עוד אלא שהרבה ללוות כספים ומעות לצורך כך.
לפני כשבוע מצא את עצמו בעל חוב של שלושת אלפי שקלים – סכום עתק לבחור. בצר לו פנה אל ראש הישיבה והסיח לבו כי ברצונו להפוך ל'בעל תשובה' – לעזוב את דרכיו והגרלותיו, לפתוח דף חדש, אלא שהחובות אשר השתרגו על צווארו לא נותנים לו מנוח. ציווה עליו רה"י שיכתוב על הנייר את שמות כל בעלי חובותיו והסכום שהוא חייב להם, ולאחמ"כ נראה מה לעשות, וכן עשה.
בלילה ההוא – ליל חמישי פרשת וירא תשע"ט, ביקש ממנו חברו – שכנו בפנימיה, שיעביר חבילת בגדים מחדרו לבית הוריו שברחוב פלוני – במרחק הליכה של כמה דקות מהישיבה, ותמורת השליחות ייטיב עמו בכמה פרוטות.
אותו הבית נמצא בסמוך לחנות המוכרת כרטיסי הגרלה. בעוד מהלך הרהר הבחור בכל מה שעבר עליו היום – בווידוי הגדול שהתוודה לפני ראש הישיבה, ובכלל בחרטתו הגדולה על דרכים נלוזות אלו, ובפיו החל שופך נפשו ושיחו לפני אביו שבשמים, ואלו היו דבריו: "רבש"ע, אבי שבשמים, רחם נא עלי, ברצוני לפתוח דף חדש בחיי, אבל ה'חובות' מעיקים עלי. אנא, עשה עמי אות לטובה, בכסף שקבלתי מחברי אקנה כרטיס הגרלה, אם ארוויח בו די מעות לכסות החובות – הריני מקבל עלי שזה יהיה כרטיס הגרלה האחרון שאקנה בחיי" (אף שאין מכפרים עבירה ע"י אותה עבירה, אבל הקב"ה שומע תפילת כל פה, אפילו תפילת 'דקרייה אפום מחתרתיה')…
מה עשה הקב"ה, הלה נכנס ונתן למוכר את פרוטותיו, וזה מילא בעבורו את המספרים, ואכן, מן השמים נענו לו, ולמחרת בליל שישי שלח להודיעו שמהשמים האירו לו פנים וזכה בהגרלה זו בסך 3,000 שקלים, כחשבון החובות – לא פרוטה אחת יותר ולא פחות.
(באר הפרשה)