"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה" (במדבר י"ב, א')
דומה, כי אין אחד שלא הגיע לאזנו שמעו הטוב של אותו צדיק וקדוש רבי יהודה זאב סגל זצוק"ל ראש ישיבת מנצ'סטר ותלמיד מובהק למרן ה"חפץ חיים" זי"ע ומי שכונה בקרב רבים וטובים בתואר היחודי "החפץ חיים של אירופה" או "החפץ חיים השני", שזכה וזיכה את בני הדור האחרון בתקנה הנפלאה והמפורסמת של לימוד ב' הלכות ביום, בספרי החפץ חיים ושמירת הלשון, ובכך גרם וחולל מהפכה רוחנית אדירה בעולם היהודי כולו, בענייני שמירת הלשון. הוא אף הוסיף ואמר בבטחון ובוודאות גמורה בהבטחה פלאית: "אין משפחה בעולם שלמדה ב' הלכות ביום ולא ראתה ישועה בענייניה הפרטים"!
את ההשראה למהפכה האדירה שחולל, הוא שאב ממורו ורבו מרן החפץ חיים זי"ע. החפץ חיים התחיל את המהפכה, בהיותו הראשון שהעלה את המושג של לימוד 'הלכות שמירת הלשון' בחיי העם היהודי ואף סידר על כך הלכות סדורות.
אולם, מי שהוריד זאת אל העם, הלכה למעשה, היה הגרי"ז סגל זצ"ל. בסדר הלימוד היחודי שייסד, גרם לכך שכל יהודי יוכל בקלות להיות בקיא בכל ההלכות. הוא קבע סדר לימוד קצר, שכל אחד ואחד בכל מצב יכול לעמוד בו. רק ב' הלכות ליום וכך מסיימים תוך כמה חודשים את הספר כולו, מתוך מטרה לדעת את הדרך אשר ילכו והמעשה אשר יעשו.
ממקום מושבו, במנצ'סטר הרחוקה, הוא ניסה להפיץ את הרעיון בכל העולם כולו, בכל האמצעים הדלים שעמדו לרשותו. צעדו הראשון היה הדפסת לוחות שנה מיוחדים שבהם הופיע סדר הלימוד היומי, שאותם דאג להפיץ ברחבי תבל באמצעים דלים ביותר. לשם כך נשא עמו את הלוחות לכל מקום שאליו הלך, ובכל פעם שהיה פוגש אי מי מארץ רחוקה, היה מבקש ממנו לקחת מהלוחות ולהפיצם בבתי הכנסת שבאיזור מגוריו.
בד בבד היה מפציר ומתחנן בפני מנהלי מוסדות החינוך לבנות, להכניס לימוד יומי קבוע של הלכות שמירת הלשון לתוך בתי הספר והסמינרים, וכך במשך השנים צבר הדבר תאוצה רבתי, כאשר בכל החוגים והעדות בכל רחבי תבל חדר הרעיון כסדר לימוד מסודר וקבוע.
יש לציין, כי על הלוחות שהדפיס למטרה זו קרא ואמר: "זהו כרטיס הכניסה שלי לגן עדן".
כך גם החל לארגן כינוסי חיזוק ועצרות עם לחיזוק ענין שמירת הלשון, אשר בו ראה את תכלית חייו. דבריו הנלהבים מעומק לבו הטהור לצד דמעותיו הזועקות, קנו שביתה בלב אלפי המתכנסים מכל שדרות היהדות הנאמנה אשר החלו לקבל על עצמם ישום רעיון כביר זה.
דרשותיו, שנאמרו בכל כינוס ועצרת לשם טרח והגיע, היו להבת אש יוקדת, אש קודש שפרצה מתוך לבו הרחום, שבערה מכוח אישו הגדולה שנטע בו רבו מרן החפץ חיים זי"ע.
בחן ובנועם היה מסביר לכל פונה לברכה או לישועה, שכדאי לו לקחת את עורך הדין הטוב ביותר בעולם שיפעל בעבורו ולטובתו, כשהוא מכוון למרן החפץ חיים זי"ע שללא כל ספק עומד במרומים וממליץ טובה בעד כל הלומדים בספריו הקדושים.
כך גם כל אימת שהיה מאן דהוא מגיע לביתו, בכדי לפרוק את צרתו לפניו, היה ממליץ לו לקבל על עצמו את הלימוד היומי ולהתחזק בשמירת הלשון, ואכן אותם האנשים שקבלו על עצמם סדר לימוד זה, העידו שראו ישועות מופלאות שלא כדרך הטבע.
זכה אותו צדיק להנחיל לכלל ישראל מתנה טובה, עד שרעיון כביר זה נחרת על שמו הטוב לעולמים, וללא ספק שזכויות נשגבות אלו עומדות לו במרומים.
במאמר שלפנינו, יצאנו ללקוט בשושנים עובדות והנהגות משולחן גבוה, ובכך להציץ הצצה זעירה אל מול דמותו של אותו צדיק וקדוש שחי עמנו בדור האחרון והשפיע מהודו על מאות אלפי עמך בית ישראל בכל אתר ואתר.
דמותו הגדולה של הגרי"ז סגל זצ"ל התייחדה בהיותו מושלם בג' עמודים עליהם העולם עומד: תורה, עבודה וגמ"ח.
הגרי"ז זצ"ל נטה על עצמו לסבול עול תורה באופן מופלא, החל מצעירותו ועד ליומו האחרון והיא היתה משוש וחדוות חייו כל הימים.
פעם, שאל אותו אחד מתלמידיו במה זכה והגיע למה שהגיע? ענה לו הגרי"ז במלה אחת: "בהתמדה". את ההתמדה הזו רכש מהיותו ילד, מתוך החשיבות שייחס לכל ענין שברוחניות, ניצל כל רגע ורגע ללימוד תורה וקיום מצוות.
תקופה מסוימת הוא למד בחברותא עם מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל. בישיבת מיר בליטא כבר הכירו בגאונותו והתמדתו, הוא היה ממשכימי קום ומהמאחרים על יצועם. כוחות נפש אדירים נתגלו בו והתמדתו היתה עד כלות הנפש. פעם סיפר, כי לילה אחד למד עד שעה מאוחרת, הוא עמד ללכת לישון וראה בחור מהישיבה שעדיין למד, מיד תבע את עצמו באמרו: "אם הוא יכול ללמוד בלילה, גם אני יכול…" והוא המשיך בלימודו.
במיר נהגו רבים ללמוד בליל שישי כל הלילה, וביום שישי למדו כרגיל. אחרי סעודת שבת הלכו לישון כמה שעות, ובאמצע הלילה כבר קמו ולמדו עד הבוקר. מתוך ההתמדה הזו יצאו גדולי עולם ת"ח כהגרי"ז סגל זצ"ל.
לצד גדלותו בתורה היה מיוחד בעבודת התפילה שלו שהיתה אצלו בלהט אש קודש.
סיפר אחד מתלמידיו: "רבינו היה קורא ק"ש בדקדוק אותיותיה ובכוונה שלימה. והיה ניכר שהיה חושב במשמעות כל מילה, והדברים היו חיים אצלו ממש, כאשר היה מרגיש את הדברים בחוש".
על גודל כוונתו בכל מילה בברכת ק"ש, יכולים אנו ללמוד מהמעשה המופלא הבא:
שבת בבוקר בסמרינג, דפק יהודי על דלתו של הגרי"ז, והנה אין קול ואין עונה, שקט בבית. הדבר עורר חשד אצל אותו יהודי, והוא אזר עוז והביט בתוך חלון הבית לראות אם הכל כשורה. ואמנם הגרי"ז היה נראה שוכב על הרצפה, מעוטף בטליתו, מעולף! דפק אותו יהודי בחוזקה על הדלת, עד שהצליח להעיר כמה מהתלמידים שישנו עם הגרי"ז. הם פתחו לו את הדלת והוא נכנס.
התקרב אותו יהודי אל הגרי"ז, ונגע בו כדי לבדוק את הדופק שלו. או אז התעורר הגרי"ז ופתח את עיניו. היהודי חשש שאולי הוא קיבל שבץ, והביא סידור ושאלו באיזה מקום בתפילה הוא התעלף.
הגרי"ז שאחז באמצע ברכות ק"ש שבהן נאסר הדיבור, לא דיבר אלא רמז באצבעו שהוא אוחז באמצע ברכת 'אמת ויציב', והוא התעלף בין המילה "תהילות" לבין המילות "לא-ל עליון".
המגיד הירושלמי הגר"ש שבדרון זצ"ל שהיה ממעריציו הגדולים, סיפר בהזדמנות, שהיתה לו התפעלות מיוחדת מאמירת ה'קדיש' של הגרי"ז. את הבקשות "על ישראל – ועל רבנן – ועל תלמידיהון – ועל כל תלמידי תלמידיהון…" היה אומר בקול בוכים, ובהדגש כל מילה, שביקש בכל ליבו רחמים על לומדי התורה של הדור, עד שהיה זקוק למטפחת לניגוב דמעות!
וכך היה נוהג בעת שהיה גדול בתורה חולה ח"ו, שהיה אומר 'מי שברך' לחולה בבכיות נוראות. וכן כשהיה אומר תהילים על חולה, היתה לו התרגשות נוראה כאדם החש את כאב הזולת בנפשו!
ואכן תפילותיו וברכותיו של הגרי"ז זצ"ל שיצאו מפה קדוש וטהור פעלו במרומים, וכמו שסיפר אחד מרבני מלונדון שמרן הגרא"מ שך זצ"ל אמר לו: "ר' יודל יש לו את כח הברכות לאחר הסטייפלער".
כך גם נודע הגרי"ז בגדלותו בענייני חסד, כאשר במידותיו הנאצלות היה נושא בעול עם חבירו באופן מופלא.
מספר אחד התלמידים: "עובדה הווה, ותוך כדי לימוד עם החברותא התקשרו לרבינו וביקשו את ברכתו על צרה גדולה. במשך כחצי שעה האזין לצרת הזולת שפילחה את לבו הרחום והטהור. במהלך השיחה בכה רבינו עם בני המשפחה בטלפון… אולם משסיים את השיחה שב לתלמודו כרגיל. החברותא לא היה מסוגל להתרכז חזרה. לפליאת רבינו מדוע, אמר לו שאחרי כזה טלפון קשה לו להתרכז. ענה לו רבינו: 'מי אמר לך להקשיב לשיחה…'"
באסיפה שהתקיימה לטובת 'פליטי אירן', הביע הגרי"ז את רגשותיו: "מה דורשת מאיתנו התורה בצרה זאת? התורה דורשת מאיתנו להרגיש בצער הזולת! עלינו לתאר את היהודים הנמצאים שם עם הרשע ימ"ש, כל יום זה אימת מוות! עלינו לחוש את צערם! עוד אנחנו יכולים לעזור בתפילה. "מקבץ נדחי עמו ישראל" לחשוב: 'רבש"ע תרחם על יהודי אירן!' ולפני התפילה לחשוב: אולי אני אשם? אולי אני גרמתי את הצרות?"
סיפר המגיד הגר"י גלינסקי זצ"ל, שאכל פעם ארוחת בוקר אצל הגרי"ז, ובמהלך הארוחה הגיעו אליו לא פחות מ 21 קריאות טלפוניות שבהן שפכו לפניו שיח מכל קצווי תבל בעניני רפואה וישועה כל אחד בצרת נפשו, והוא ברוחב לבו הרחום עזב את מאכליו והאזין לכל אחד ואחד כאילו היא הצרה היחידה שעתה באה לפניו.
מידות טובות
במכתב לתלמידים כותב הגרי"ז: "דעו בחורים יקרים, כי אי אפשר להיות אערליכער איד ואי אפשר להיות ת"ח, מי שאין לו מידות טובות. יסוד התורה הוא מידות ואי אפשר להיות בעל מידות טובות אם אינם לומדים ספרי מוסר המדברים אודות מידות. ותכלית הלימוד הוא לקיים מה שאתם לומדים וכשאתם מתפללים בבוקר ואומרים אשרינו מה טוב חלקנו תחשבו אשרינו שאנו משתדלים להיות בעל מידות טובות!"
ואכן בכל הזדמנות הוא היה מעורר על לימוד המוסר. באחת משיחותיו הביא את המשנה: "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". מה המוסר השכל מכך? אדם יכול להיות יר"ש ב"חיצוניות" אבל אם לא יעבוד על המידות שלו, יכול הוא להפוך לרוצח ח"ו. צריכים ללמוד מוסר כדי להכיר שיש מידות רעות! הוא יכול להיות אדם מלא תורה, גאון עולם, גיבור בתורה, אבל אם אינו לומד מוסר, אם אינו עובד על עצמו, עלול הוא להיות רוצח ממש!
"עמוד האמת", כך כונה הגרי"ז בפי תלמידיו ומעריציו. כל ימיו ברח מן הכבוד והדומה לו כמפני אש ממש.
כל פעולה שעשה היתה מושלמת. איש אמת היה ובכל פעולותיו חיפש רק את האמת, גם אם בכך רמס את כבודו האישי.
תלמידיו מספרים בהשתאות איך שהיה מצטער על כל פיסת כבוד שקיבל, והיה בצער מחמת הכבוד בטענה שבגין כך מנכין לאדם מזכויותיו בזה העולם.
עובדה הווה ולפני כארבעים שנה ביקר בחוה"מ סוכות אצל כ"ק אדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל.
כשיצא מבית האדמו"ר זצ"ל כבר התחילו הריקודים של שמחת בית השואבה בביהמ"ד 'תולדות אהרן' והרבי ליווהו, ועם כניסתם לביהמ"ד הופסקו הריקודים. הגרי"ז נחרד כולו ואמר לרבי בתחנונים: "תרחם עלי ואל תכבד אותי…" אולם הרבי פייסו ואמר לו: "אם אתה מפחד מכך זה לא מזיק…"
בשהותו בעיר הקייט "צמרינג" הסמוכה לוינה, שהה שם גם כ"ק אדמו"ר ה"ברך משה" מסאטמר זצ"ל.
הם עשו מנין ביחד והגרי"ז בא לאכסניה של הרבי לבקרו. הרבי חפץ להשיב ביקור במעונו של הגרי"ז, אולם הגרי"ז הודיע כי אינו מסוגל. בני הבית תכננו את הביקור עם המשמש של הרבי והודיעו להגרי"ז כי הרבי צריך להגיע והוא התעקש שהביקור יערך בבית הגרי"ז.
הגרי"ז ניסה להתעקש ובעל האכסניה אמר כי אינו מוותר על הברכה שהרבי יותיר בביתו. כשראה כך, אמר הגרי"ז: "אסור להתעקש יותר מדי!" והסכים לביקור. הגרי"ז עלה לחדרו וביקש שיודיעו לו כשהרבי יבא בכדי שירד ויקבל את פניו.
היו שעמדו מאחורי דלת חדרו ושמעוהו לומד בבכיות מוסר וחוזר בהתלהבות על הפסוק: "תועבת ד' כל גבה לב" ועל מאמר חז"ל: "כל המתייהר נופל בגיהנום" ואחרי שעה של מוסר יצא וקיבל את הרבי בכבוד רב.
מסופר, כי כשנה קודם פטירתו שהה הגרי"ז בארה"ק לרגל שמחה משפחתית. בבואו לארץ קיבל על עצמו שלא ידבר ברבים עקב הכבוד שיקבל בבואו לארץ. באחד הימים באו לאכסנייתו שבבני ברק ראשי ישיבת מיר להפציר בו שכתלמיד ישיבת מיר יבא לדבר בישיבת מיר בי-ם. בתחילה סירב, אולם לאחר הפצרות החליט שלא להתעקש והסכים להגיע.
השמועה התפשטה בירושלים וקהל אלפים גדש את מבואות הישיבה. כשיצא לחש מאן דהו באזנו כי "חמשת אלפים איש באו לשמוע את השמוע'ס שלו" כששמע זאת נחרד ואמר: "אם כך לא אבוא יותר לארה"ק…" ואכן היתה זאת הפעם האחרונה שהגיע לארה"ק.
להגדיל תורה!
הג"ר גבריאל קנופלר שליט"א ר"י "שערי תורה" במנצ'סטר סיפר לימים: "בבחרותי למדתי שנתיים בישיבת מנצ'סטר, וגם כשלמדתי אח"כ בישיבת פוניב'ז הייתי בקשר מאד אדוק עם הגרי"ז סגל זצ"ל. הן בחליפת מכתבים והן בבואו לארה"ק אז היינו נפגשים.
"אחר כמה שנים הציע לי הגרי"ז למסור שיעורים בישיבתו, באומרו כי הוא נחלש ואין לו כוח לומר עוד שיעורים. אחרי שנה חזרתי לארה"ק ובאותה עת באו אלי בהצעה להקים ישיבה במנצ'סטר. היתה זו שעת הכושר מכמה סיבות. אמרתי לאלו שהציעו לי, 'אין לי בעיה מבחינת הלכה של השגת גבול, אך אם הדבר יהווה איזשהו קפידא מהגרי"ז סגל איני מוכן לכך'.
"נכנסתי להגרי"ז ושחתי לו את הענין. הוא ביקש ממני לשוב אליו למחרת כי ברצונו להתבונן בדברים. כששבתי למחרת אמר לי: "חשבתי על הדברים. תפתח את הישיבה ותצליח!"
באותה שיחה אף התבטא ואמר: "כל ימי עבדתי על מידות האמונה והבטחון, עכשיו שבא נסיון לידי אפסידם?"
"הדבר הכה גלים והיו לא מעט שטענו שח"ו אני עושה מריבה עם הגרי"ז סגל ראש הישיבה הוותיק במנצ'סטר. הגרי"ז שמע מכך גם ובאחד הימים אחרי התפילה ביקש ממני שאלווה אותו לביתו שיראו כולם כי יש בינינו ידידות נאמנה.
"אחרי פתיחת הישיבה חשתי שיש התנגדות אצל מקורבי הגרי"ז, וידעתי כי לא אצליח להחזיק ישיבה בצורה כזו. נכנסתי אליו ואמרתי לו שאני עוזב את הישיבה ושב לארה"ק. הגרי"ז לא איבד עשתונותיו ואמר לי: "מנצ'סטר זה מקום שתובע ישיבה! אנגליה היא מדינה שתובעת ישיבה! באירופה צריכה להיות ישיבה! אתה מסוגל להקים כזו ישיבה ואסור לך לעזוב ולהתנער מהמשימה המוטלת עליך. תמשיך ואני אחזק אותך!"
"אחרי תקופה אמר לי: "דע לך! כאשר אני אומר בהלל בר"ח: "אנא ד' הצליחה נא" פעמיים אני מכוון, פעם אחת על הישיבה שלי ופעם אחת על הישיבה שלך"!
"כשנסעתי בפעם הראשונה להחזקת הישיבה לאנטוורפן, ראיתי כי ההצלחה שם תלויה בעזרתו של הגאב"ד הגר"ח קרייזוירטה זצ"ל. לפני שנסעתי שוב סיפרתי להגרי"ז. הוא הרים טלפון להגר"ח קרייזוירט שהיה מעריצו וביקש ממנו שיסייע לי. הגר"ח קרייזוירט מאד התפעל מכך, ואף הביע זאת באזני הנגידים באומרו: 'יש צדיק במנצ'סטר שיש לו ישיבה והוא התקשר לבקש שאעזור לראש ישיבה הצעיר להחזקת ישיבתו!'
"פעם נזדמנתי לחתונה של תלמידו במונטריאול, ונודע לי כי בעל האכסניה של הגרי"ז הוא בעל יכולת אך אני לא הכרתי אותו. בחתונה עצמה שאלתי את הגרי"ז: 'מי הם מכריו של בעל האכסניה?' הגרי"ז סגל אמר לי: 'אני אקבע לך פגישה עמו'. אחרי כמה דקות ניגש אלי בעל האכסניה והודיע לי כי למחרת הוא יבוא אלי לסייע לי.
"אותו אברך שהשתתפנו בחתונתו במונטריאול סיפר לי כי באחד הימים שלקח את הגרי"ז ברכבו מהישיבה לביתו, ביקש ממנו שיעבור על יד ישיבתנו "שערי תורה". כשהגיעו למקום אמר לו: 'אתה רואה את הישיבה כאן, דע לך שהייתי מגיע לבי"ד של מעלה אחרי מאה ועשרים והיו שואלים אותי: 'יהודה זאב! היכן ישיבת "שערי תורה"?' אני לא הייתי יודע למה מתכוונים והיו אומרים לי, 'ישיבת "שערי תורה" יכלה לקום ולא קמה בגלל שלא הסכמת, א"כ, תיכנס לגיהנום!' על שאלה זו אני יודע כי יש לי מה להשיב בבי"ד של מעלה!
(קטעים מתוך כתבה נרחבת של הרב יעקב הייזלר מתוך 'המבשר תורני' שבט תשע"ח)