הרב מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
מורה הוראה 'נאות שמחה' מודיעין עילית
מסכת זבחים דף נו.
דיני זמן הקרבה לשיטת רבינו תם
ובכן הדבר ידוע, שתפלות נתקנו כנגד הקרבנות, ומשכך זמני התפלה צמודים לזמני ההקרבה. הבה ונלמד מסוגייתנו את זמן הקרבה.
מבואר בגמרא דף נו. שדם הקרבן נפסל בשקיעת החמה, ולא ניתן לזרקו לאחר השקיעה, וכתבו התוס' ששיטת רבינו תם, שזמן צאה"כ הוא שיעור הלוך ארבע מיל לאחר השקיעה, שזה 72 דקות, ושיעור בין השמשות הוא שלושת רבעי מיל שזה 13.5 דקות, סמוך לצאת הכוכבים, לשיטת רבינו תם מהשקיעה עד בין השמשות נמשך קרוב לשעה, שדינו כיום גמור לגבי מצוות הנעשות ביום, ועל זה נתחדש בסוגייתנו שא"א להקריב קרבנות בזמן זה, כפי שדרש רבי יצחק מהפסוק, אף שלגבי שאר מצוות נחשב יום.
דעת רבינו יונה והש"ג
כתבו תלמידי רבינו יונה בברכות (ריש פ"ד), שמה שאמרו במשנה בברכות, שתפילת המנחה עד הערב אין הכוונה עד צאת הכוכבים, שהרי תפילת מנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים, וזמן ההקרבה הוא רק עד השקיעה, כך גם תפילת המנחה שנתקנה כנגדה, אין זמנה אלא עד שקיעת החמה, וכ"כ ה'שלטי גבורים' על המרדכי בפ"ד דברכות.
דברי השאגת אריה
ה'שאגת אריה' (ס"י י"ז) האריך להוכיח, שהדם נפסל רק בצאת הכוכבים, ומה שאמרו בגמ' שנפסל בשקיעת החמה הכוונה בסוף השקיעה, והוא הדין לתפילת מנחה שזמנה עד הערב, הכוונה עד צאת הכוכבים.
ויש לבאר שיש כאן שני נדונים: האחד אחר השקיעה, עד בין השמשות, שזה יום גמור לדעת ר"ת, ובכל זאת סוברים התו"ס שאין להתפלל מנחה באותו זמן. ונדון נוסף בזמן בין השמשות, שהוא ספק לילה, שאז לצד שהוא לילה הווי כמו אחר צאת הכוכבים. אכן לשיטת הגאונים שמיד אחר השקיעה מתחיל בין השמשות, ואחר שיעור בין השמשות נהיה צאת הכוכבים, שזו השיטה הנהוגה בארץ ישראל, א"כ יש יותר סיבה לא להתפלל מנחה אחר השקיעה.
דברי הפוסקים
בשו"ע סי' רג"ל סעיף א' ובביאור יותר ברמ"א, נפסק שאפשר להתפלל מנחה עד צאת הכוכבים (אם מקפיד שלא להתפלל מעריב מפלג המנחה), והמשנה ברורה כתב שפוסקים רבים חולקים על זה, וסוברים שיש להתפלל מנחה לפני השקיעה, ולכן יש להקפיד להתפלל לפני השקיעה, והוסיף עוד שצריך להתפלל באופן שיגמור שמונה עשרה לפני סוף הזמן. וכ"כ בשו"ת 'רב פעלים' (ח"א סי' ה') שלא מועיל להתחיל בסוף זמן תפילה אם יגמור לאחר זמנה (אך בדין מנחה נוטה לדעת השאג"א).
ואם יש מנין שמתפללים אחר השקיעה, עדיף להתפלל ביחידות לפני השקיעה מאשר להתפלל לאחר השקיעה, ובדיעבד יכול להתפלל לאחר השקיעה, עד זמן בין השמשות אך זה רק בדיעבד, ושעת הדחק גדול, וכוונתו לסוברים כרבינו תם, שאחר השקיעה נמשך עדיין יום, אבל מי שאינו נוהג כר"ת במוצאי שבת, ועושה מלאכה לפני זמן ר"ת, יוצא שנוקט שמיד אחר השקיעה מתחיל בין השמשות, א"כ לא שייך להקל בזה. אמנם ב'שער הציון' הוסיף שאף לנוהגים כגאונים, יתכן להקל ע"פ שיטת רבי יוסי, שבין השמשות מתחיל זמן מה אחר השקיעה.
והרה"ג רבי יחיאל פלק שליט"א, בעהמח"ס 'לקוטי אורה' על מסכת זבחים, הקשה מהסוגיא בברכות (כו:), שמבואר שזמן מנחה עד סוף י"ב שעות של היום, והרי לשיטת הגאונים נמדד הי"ב שעות מהנץ ועד השקיעה, ע"כ איך יתכן להקל ולהתפלל מנחה לאחר השקיעה?
מנחה בתנאי
ב'ביאור הלכה' כתב בשם ספר 'סדר זמנים', שאם מתפלל לאחר השקיעה, יתנה שאם עבר זמן מנחה יהיה השמונה עשרה לשם מעריב, ומה שיתפלל אח"כ מעריב – יהיה תשלומין למנחה. ובמוספים של הוצאת 'דרשו' הביאו, שהחזו"א החמיר שלא להתפלל מנחה לאחר השקיעה, וביאר מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שלא סמך על התנאי המבואר, כיון שחשש שמא תחילת התפילה תהיה בעוד יום, ובאמצע תפילתו יהיה לילה ואז לא מועיל תנאי.
השגחה פרטית
לסיום נביא מעשה, באחד שהיה צריך בדחיפות אלפיים ₪ לכסות את גרעונו בבנק, ורצה לבקש מגמ"ח מסוים הלוואה, אך אם יתעכב יפסיד זמן מנחה, ויתאחר לאחר השקיעה. התחזק הלה בביטחון ומהר להקדים תפילת מנחה לפני השקיעה. והנה בסוף התפילה פוגש אותו ידידו משכבר הימים, ואמר לו בשמחה שטוב שהוא פוגש אותו, כיון שיש בידו סכום שהצטבר ובדעתו לתנו לעמלי תורה. וכיון שיודע שהוא שקוע ראשו ורובו בתורה, ישמח אם יסכים לזכותו ולקבל ממנו 3.000 ₪, והנה רואים בחוש יד השי"ת, שהרי אם היה הולך ומתעכב לבקש הלוואה – בוודאי לא היה נפגש עם אותו ידיד, ולא היה מזדמן לו הסכום, וע"ז נאמר "רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם".