הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצוק"ל היה משיירי כנסת הגדולה שבעיר המוסר נובהרדוק, וממקימי עולה של תורה בארץ הקודש. הוא היה מאותם השרידים לדור דעה שלמדו באותן שנים עם קדוש ישראל מרן בעל 'קהלות יעקב' זי"ע, ומכן היתה היכרותו העמוקה עם להבל"ח מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א.
כמעט בכל שמחה משפחתית אצל מרן שליט"א שהגר"י גלינסקי היה מוזמן אליה, היה מגיע לכבודו ונושא מדברותיו, כשמרן אינו גורע את עיניו כל משך הדרשה. גם כשזמנו היה לחוץ וקצר במיוחד, לא ויתר וישב לכבד אותו והאזין לאמרותיו.
פעם אמר הגר"י זצ"ל בדרך צחות: "יודע אני כי ברכותי שלי מתקיימות יותר משל רבי חיים שליט"א… והראיה – אני בירכתי אותו אחרי שמסיים את הש"ס בערב פסח, שיזכה כן גם לשנה הבאה, וענה לעומתי 'אמן וכן למר', והנה, לשנה הבאה הוא סיים שוב את הש"ס כמו שבירכתי אותו, אבל אני לא סיימתי… הרי שברכתי גדולה יותר"…
בשנותיו האחרונות היתה השמיעה קשה עליו מאוד, ועם כל זאת לא ויתר והיה קובע מקומו בתפילה סמוך לשליח ציבור כדי שישמע היטב כל ברכה וכל אמן. כשרבנו שליט"א היה צריך לגשת לפני העמוד ליא"צ, הקפיד כל משך התפילה לברר שאכן הוא מתפלל מספיק בקול כדי שרבי יעקב ישמע אותו היטב.
הגר"י זצ"ל הורה שבמודעה על פטירתו לא יפריזו בתארים. וכשנועצו בני המשפחה ברבנו שליט"א מה לכתוב, הורה כי "הגאון הצדיק" ניתן לכתוב עליו ללא חשש.
(דברי שיח)