"…שלא יחמיץ האדם את המצוה, אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעלותה במחשבתו, ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשות אותה" (מסילת ישרים פרק ז')
סיפרה הרבנית קנייבסקי ע"ה: לפני הרבה שנים כשמרן שליט"א חזר פעם אחת מכולל חזו"א בצהרים, והיה מותש מתורה שמתשת כל גופו של אדם, והאוכל כבר היה מוכן שיוכל לאכול מיד ואח"כ לנוח קצת כדרכו, והנה לפתע לפני שהתיישב לאכול – לבש שוב את הכובע והמעיל ופנה ללכת.
כששאלתיו: להיכן אתה הולך, אמר לי שהיות שעלה בדעתו רעיון שידוך לאחד, הוא רוצה ללכת להציע תיכף ומיד. ואמרתי לו שקודם כל יאכל וינוח ואח"כ ילך, והרי השידוך לא יברח, וענה לי: מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה". ורק אחרי שחזר מלהציע את השידוך להורים אכל ארוחת צהרים.
ומרן שליט"א סיפר לה כי אצל החזו"א היה סיפור דומה לזה, שנפל ברעיונו הצעת שידוך לאחד, והשעה כבר היתה 11:00 בלילה, והמדובר כבר ישן והמדוברת היתה ערה, והעיר מרן החזו"א את המדובר והציע לו את ההצעה, ואמר לו להפגש עתה עם המדוברת. וכך עשו.
(קונטרס תא שמע ח')