הרב אהרן כהן
וְזֹאת הַתְּרוּמָה (שמות כה, ג)
החת"ס זצוק"ל כתב בספרו שכשם שבנוגע לברכות כל עוד האדם אינו מברך אין המזון נחשב שלו, כך גם בענין ההשתמשות בממון, שכל עוד אינו עובד את ה' בממונו זה לא נחשב שלו. הוא מבאר את הפסוק "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו", שמי שהוא נדיב לב, שהיא עבודת ה' בממון, "תקחו את תרומתי", שאז הממון שלו ואפשר להקדישו שוב להקב"ה.
מסופר על משולח בן תורה, שהלך לאסוף כסף למשפחתו בעיר לונדון שבאנגליה. כשעבר על פתחי נדיבים לבקש את תרומתם, לא העלה בדעתו שיתקל במקרה מעניין, בו אחד מהגבירים הגדולים יפתח לו את דלתו וישתף אותו בעניין בו עסק.
הגביר הכניסו לביתו, הושיבו ליד השולחן שבסלון, כשעל השולחן מונחים ספרי לימוד רבים ומעליהם עומדת הגמרא. פנה הגביר למשולח: "עסוק אני כרגע בקושיה גדולה על התוס' שלפני. אם תיישב לי את הקושיה ותסביר לי את הפשט – אתן לך במקום סך של עשרת אלפים לירות שטרלינג".
המשולח שהיה המום מן הרעיון, התיישב על הכסא והחל להגות בשקיעות בתוס', אך לא עלתה בידו לפענח את התוס' המוקשה. הצטער על כך הגביר והביא לו סכום קטן, כפי שהיה נותן לשאר המשולחים.
כשיצא המשולח מבית הגביר פגש בחוץ משולח אחר, שאף הוא עמד להכנס אליו. סיפר המשולח הראשון לחברו את המקרה שארע עמו בבית הגביר, ואת פרשת הכסף שהתכוון הגביר לתת לו באם ידע פשט בתוס'. טרם כניסתו יעץ לחברו ללכת לביהמ"ד ולנסות ליישב את התוס', בהראותו לו את קושית הגביר.
הודה המשולח לחברו על הזדמנות הפז שנקרתה לידו, שב על עקבותיו ופנה לביהמ"ד הקרוב, שם החל ללמוד היטב את העניין בו עסוק היה הגביר. כשסיים, חזר לבית הגביר, דפק על דלתו ואכן הגביר פנה גם אליו והציע לו את עסקת התוס' שהוא מתקשה בו. הוא הבטיח גם לו סכום של עשרת אלפים לירות שטרלינג, באם ידע לענות לו על קושיתו.
המשולח פתח את פיו והחל להסביר לו פשט נפלא על כל התוס', עד שהתיישבו הדברים על ליבו של הגביר, שקיים את אשר אמר. לקח את פנקס הצ'קים ורשם לו את מלוא הסכום שהתחייב. המשולח יצא משם שש ושמח כי הצליח ה' דרכו.
לאחר מס' ימים כשחזר לביתו בא"י החל לבו נוקפו, מי יודע אם אין כאן גניבת דעת של הגביר, יתכן והיתה דעתו לבחון אותי אם אדע פשט בתוס' בלי שום הכנה מוקדמת, ואילו ידע כי המשולח הראשון גילה לי באיזה תוס' הוא מתקשה, לא היה נותן לי סכום עצום כזה.
במבוכתו הרבה, פנה המשולח לגר"י זילברשטיין שליט"א, ושח לו את ספקותיו אשר על ליבו. הרב זילברשטיין הפנה את השאלה לגיסו הגדול מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א.
כששמע הגר"ח את השאלה, ענה לו שאין כאן גניבת דעת, אלא סייעתא דשמיא, שמן השמים זימנו לו שיגיע ברגע הנכון, ויפגוש אדם שיודיענו באיזה עניין הגביר מתקשה, כך שידע מה להשיבו, ומשמים קא זכו ליה.
הגר"ח הביא ראיה משתי עובדות שהיו עם הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור זצוק"ל בצעירותו כשנתקבל לרב בקהילה.
בדרכו למחוז חפצו לקבל את עטרת הרבנות, ישן ר' יצחק אלחנן באחד הכפרים במלון, וכשביקש ספר ללמוד בו, לא היה לבעל המלון שום ספר מלבד סידור 'דרך החיים' (פסקי הלכות בקצרה של בעל 'חוות דעת' זצ"ל) כמובן שלקח את הספר והחל ללמוד בו את הלכות קריאת התורה. כאשר הגיע לעיר, נתעוררה שם שאלה בנושא הלכות קריאת התורה, ומיד ענה להם את התשובה שהובאה בסידור שראה לילה קודם במלון.
עובדה נוספת היתה, כשר' יצחק אלחנן למד עניין בדברי התוס', ומיד אח"כ נזדמן לו שנשאל באותו התוס' וידע להשיב במקום. מזה הביא הגר"ח קנייבסקי ראיה שמותר היה לאותו משולח לקחת את הכסף שהעניק לו הגביר, כפי שהיה עם ר' יצחק אלחנן, שמן השמים הזמינו לו למצוא דברי חפץ באותו עניין שהיה צריך לו.
אמר הגר"י זילברשטיין לגר"ח, שלדעתו רצה הגביר לתרום לת"ח שיודע לענות במקום על מה ששואלים אותו, חייך הגר"ח ואמר לו: "מה אכפת לך שהגביר נתן למשולח כסף…."