לגבי איזו הלכה חמור דין הרפורמים אף מעכו"ם?
השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות, חייב לענות אחריו אמן, כך פסק השו"ע בהלכות ברכת הפירות (סימן רטו סעיף ב), והוסיף, שאם היה המברך אפיקורס או כותי וכו' אין עונים אחריו אמן. ומכל מקום כתב הרמ"א שעונים אמן אחר עובד כוכבים אם שמע כל הברכה מפיו.
ובטעם החילוק בין אפיקורס והעכו"ם, שעל ברכת העכו"ם עונים אמן, ועל ברכת האפיקורס אין עונים אמן, כתב המשנ"ב (שם ס"ק י, יב) שעל ברכת האפיקורס אין עונים אמן שאין כוונתו לשם שמים אלא לעבודת ככוכבים, מה שאין כן בעכו"ם שאין דרך העכו"ם לכוין בברכתו לעבודת גילולים כשמזכיר את השם [ומ"מ דעת הט"ז שאין חיוב לענות אחריו אמן], והוסיף המשנ"ב שהגר"א פסק שגם באפיקורס אם שמע כל הברכה מפיו עונה אחריו אמן.
ועל ברכת הרפורמים והקונסרבטיבים, כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' נ) שכיון שהם כופרים בה' ובתורתו אין ברכתם ברכה, שהרי אינם מאמינים בה' ובמלכותו וממילא ברכתם נחשבת כברכה שאין בה שם ומלכות, ולכן אין צריך לענות אמן אחר ברכתם. אכן המשנ"ב הביא שתי דעות אם עונים אמן אחר ברכת אפיקורס, ובחידושי בתרא (סי' רטו ד"ה ביה"ל) ביאר שכוונת האגרות משה שרפורמים דינם חמור מאפיקורסים, כיון שהם אינם מאמינים כלל בקבלת תורה מסיני [משאין כן האפיקורס עליו דנו הפוסקים].
ולענין ברכה של אדם שאינו שומר תורה ומצוות, הורה הגרי"ש אלישיב (אשי ישראל פ"ד הע' מב) שיש לענות עליה אמן, ואינו דומה לרפורמים שכופרים בה' ובתורתו, אלא שמ"מ יש לשמוע את כל הברכה ולראות שבירך כראוי, וכן הורה הגר"ח קניבסקי (שם) שאם אינו עושה מעשיו להכעיס, יש לענות אחריו אמן.
במה חמור דינו של הרפורמי מהממזר והערל לענין קריאת התורה?
הטעם שיכולים לעלות ממזר לתורה, כתב המשנ"ב (סימן רפב ס"ק יז) מפני שהוא חייב בכל המצוות שבתורה, כשאר איש ישראל.
אכן, להעלות לתורה רפורמים וקונסרבטיבים, כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סי' כא) שדינם ככופרים ואין להעלותם.
ולהעלות לתורה אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח שם, וח"ד סי' צא אות ח) שאף שמעיקר הדין אין איסור לעשות כן, שהרי אותם אנשים מאמינים בה' יתברך ואינם עוברים עבירות אלא לתיאבון, מ"מ לא יפה עושים הקוראים אותם לתורה, לפי שאין צריך לכבדם. וכן הורה הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפלה, פי"ב ארחות הלכה הע' 54) שלא להעלות אנשים אלו לתורה, והוסיף, שאפילו אם ירגישו מכך עלבון אין לעשות כן, שעליהם להבין שאי אפשר לכבדם לברך 'אשר בחר בנו' וכו' בעוד שאינם שומרים את התורה.
ולהעלותם לתורה לאחר מנין שבעת הקרואים, הורה החזו"א (אורחות רבינו ח"א עמ' קכב) שאפשר. מאידך, דעת הגרש"ז אויערבך (שם) שאין להעלותם [שמסתמא הם מחללי שבת בפרהסיא], וכן ממה שכתב בשו"ת אגרות משה (שם), משמע שאף לאחר שבעת הקרואים אין להעלותם.
ואם יש לאנשים אלו 'יארצייט' ויש לחוש למחלוקת אם לא יקבלו עליה לתורה, כתב בשו"ת אגרות משה (שם) שאפשר להקל ולהעלותם אף במנין העולים, וכן הורה הגרי"י קניבסקי (ארחות רבינו שם), והוסיף, שהוא הדין כשבאו להשתתף בשמחה.
ואם רוצים לעשות מנין עבור אנשים הרחוקים מתורה ומצוות כדי לקרבם, ויש מנין בלעדיהם, כתב הגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות י) שמותר להעלותם לתורה.
ובן שלא נימול על ידי אביו, ולאחר שגדל רוצה לעלות לתורה, כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' לג) שאפילו אם הטעם שלא מל אותו אביו היה במטרה להכעיס, מ"מ רשאי הוא לעלות לתורה, לפי שאינו נחשב כמומר לערלות שהרי האב מונע אותו מלמול, ואפשר שלכשיהיה ברשות עצמו אכן ימול את עצמו. והוסיף, שמ"מ אין להעלות את אביו [ואף אם עשה כן לתיאבון כדי שלא לצער את בנו], לפי שנחשב כמי שפרש מכלל ישראל, וחמור הוא ממחלל שבת. וכעין זה כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' יט) לענין יהודים שבאו לארץ ישראל מרוסיה ועדיין לא נימולו, שאם דעתם למול את עצמם ולקבל על עצמם עול מלכות שמים, מותר להעלותם לתורה.