יוסי התעורר באיחור, מבט מהיר בשעון מראה שנותרו דקות ספורות לפני סוף זמן קריאת שמע בשעון חורף מיד "התגבר כארי" וקפץ ממטתו לטול ידים, ועתה נסתפק אם לברך ברכות התורה לפני קריאת שמע, שהרי זה פסוקים מן התורה, או שמא יקרא מהר קריאת שמע שמא עד שיברך ברכות התורה יעבור זמן קריאת שמע.
תחילה יש לברר האם כשקורא קריאת שמע לשם מצוה מקיים בזה גם מצות תלמוד תורה, או שמקיים רק מצות קריאת שמע של קבלת עול מלכות שמים אבל אינו מקיים בזה תלמוד תורה.
והנה הגמרא במנחות צט: אומרת שמדברי רבי יוסי שאומר שמה שכתוב שלחם הפנים יהיה על שולחן המקדש תמיד זה לא חייב להיות ברציפות אלא גם כשיש הפסק ממתי שנוטלים את לחם הפנים מהשולחן עד שמניחים את החדש נחשב "תמיד" והעיקר שלא ילין השולחן בלי לחם, יש ללמוד שמי שקורא פרק אחד בבוקר ופרק אחד בערב קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש, ואסור לומר כן בפני עם הארץ כדי שלא יתעצל מללמוד תורה וללמד את בניו, ורבא אמר שמצוה לאמרו לעם הארץ שיראה שכל כך הרבה שכר יש למי שקורא פרשה אחת ק"ו למי שעוסק בתורה כל היום.
הנה מפורש יוצא מפי רבי שמעון בר יוחאי שבקריאת שמע מקיימים מצות תלמוד תורה, וכן נפסק בשו"ע יו"ד סי' רמ"ו ס"א עי"ש.
הר"ן בנדרים (דף ח.) כתב שבודאי אין יוצאים בזה ידי תלמוד תורה, שחייב ללמוד עד שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, ולא מספיק בק"ש שחרית וערבית, וביאר הגר"א ביו"ד שהר"ן סובר שמה שאמרו במנחות שיוצאים בק"ש ידי מצות לא ימוש ספר התורה מפיך, זהו לשיטת רבי יוסי בלחם הפנים שגם בהפסק נחשב תמיד, אבל לדעת חכמים שחלקו עליו והצריכו שיכניסו לחם כנגד כל טפח שמוציאים את הלחם הקודם שלא להפסיק רגע אחד בלי לחם, כמו כן לא ימוש מפיך זה כל רגע ורגע.
עכ"פ גם להר"ן מקיימים תלמוד תורה בקריאת שמע אלא שצריך ללמוד גם בנוסף על קריאת שמע.
מאידך בשבת (דף יא.) שנינו שמפסיקין מלמוד התורה לקרוא את שמע, ואם זה גם תלמוד תורה אין זו הפסקה ומה החידוש שמבטלים תורה לקריאת שמע, וכבר עמד בזה הבית אפרים (או"ח סי' ס"ח) ותי' ע"פ הרשב"א בברכות (דף י:) בשם הירושלמי שהלומד משנה או גמרא מעולה יותר מן הלומד מקרא, ובכל זאת מפסיק לקריאת שמע, הנה יוצא מזה שקריאת שמע נחשב לימוד תורה בדרגת מקרא, לפי"ז חייב בברכות התורה.
אך בשו"ע סי' מ"ו ס"ט כתב השו"ע שתי דעות אם כשאומר פסוקים דרך תחנונים חייב בברכות התורה, ובסי' מ"ז ס"ח נסתפק השו"ע אם כשקורא קריאת שמע סמוך לאהבת עולם נחשב שלמד תורה לאחר ברכות התורה ומועיל לצאת באהבת עולם ברכות התורה או לא.
דעת החיד"א שדוקא אם מכוון נחשב תלמוד תורה
והחיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' ס"ו) הביא שהחקרי לב הקשה על השו"ע שבסוגיתנו מפורש שמקיימים בקריאת שמע מצות תלמוד תורה, ותי' החיד"א שדוקא אם כוון למצות תלמוד תורה יש לו מצוה אבל אם כוון רק לשם קבלת מלכות שמים לא נחשב לימוד תורה.
לפי דבריו יוכל לקרוא קריאת שמע ולכוון רק למצות קריאת שמע ולא לתלמוד תורה.
הכרעת הגרי"ש אלישיב זצוק"ל
מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל דן בנדון זה בקובץ תשובות (ח"א סי' ט') וכתב דכיון דקי"ל שברכת התורה מן התורה א"כ לכאו' חייב לברך קודם ברכות התורה, אך הביא ראיה מפ"ג דברכות שטמא קורא ק"ש בלי לברך לפניה ולאחריה ויוצא שגם לא מברך ברכות התורה, לכן מסיק שכאשר אינו יכול לברך ברכות התורה אינו נאסר בלימוד, ואדרבה יעסוק בתורה ויקיים מצות לימוד תורה.
ובשו"ת בצל החכמה ח"א סי' א' מסיק שיקרא רק שתי פרשיות דאילו פרשת ציצית זמנה נמשך כל היום.
ויש להוסיף שאם יש לו שהות לומר לפחות ברכת אשר בחר בנו יאמרנה תחלה ויקיים ברכת התורה מן התורה.
ולמעשה יש ליזהר להשכים בבוקר "ולהתגבר כארי" להתפלל ולקרוא ק"ש בטלית ותפילין ולעשות נחת רוח להשי"ת.