בהמשך דברי ה'חפץ חיים' בפתיחה (לאווין – סעיפים יב-יג) אנו למדים על עוד איסורים הכרוכים בלשון הרע:
א) מחלוקת: אם הוא מחזיק במחלוקת על ידי סיפורו, עובר על לאו ד"לא יהיה כקורח וכעדתו". אגב עניין המחלוקת, מביאים בביאורים ומוספים של 'דרשו' מה שכתב בספר חמרא וחיי, כי גם הצד הצודק במחלוקת, אם ביכולתו להשבית את המחלוקת ואינו עושה כן, נכנס בגדר "מחזיק במחלוקת".
עוד הביאו שם מה שכתב בקונטרס 'מרגניתא טבא' להג"ר יהונתן וואלינער (הביאו הח"ח בסוף 'אהבת חסד'), כיצד ינהג מי שיש נגדו מחלוקת: "…ויכניע עצמו נגד החולקים עליו, ויבקש שלום מהם, ולא יהיה שונא אותם, וידע כי כל זה עונש מה' על עוונותיו, וכנגד זה יש קליפות הרודפים אותו, ויפשפש מאוד במעשיו, כי כשיתקן מעשיו יסורו החולקים עליו וכו'. ואף בלב יזהר מאוד מלשנוא אותם, ויזהר שלא לדבר לשון הרע עליהם, ולא ירע להם בשום דבר. אדרבה, יעשה להם טובה בכל מה שיוכל, ויבקש רחמים מה' שיטיב לו וישמע תפילתו".
ב) אונאת דברים: "לפי מה שרגילים הרבה פעמים לבזות לחברו במעשיו הראשונים, או בפגם משפחה, או במיעוט חכמתו בתורה או במלאכתו, כל איש לפי עניינו, דברים אשר יכעיסוהו ויבהילוהו ולא יוכל להעזר מהם" – דהיינו, דברים שאין לו מה להשיב עליהם ולסתור אותם. ב'ביאורים ומוספים' מביאים דוגמה לכך מדברי ה'חפץ חיים' לקמן, כגון שלא אומר לו בפירוש את דברי הלעג וההיתול, כי אז חברו ישיב לו בכפל כפלייים, וגם לא יחשב על ידי זה לחכם בין השומעים, ולכן מתחכם ואומר דבריו בלשון ערמה, כדי שלא תובן כוונתו רק אחר ההתבוננות, כדי שחברו יישאר בביזיון וכלימה כי לא יוכל להשיב, וכאשר יתפרסם הדבר יוסכם על ידי זה לחכם בעיני כל…
על גודל חומרת עוון אונאת דברים מביאים ב'ביאורים ומוספים' מה שאמרו חז"ל שגדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שנאמר בה "ויראת מאלקיך" ולא נאמר כן באונאת ממון. ועוד אמרו חז"ל (בבא מציעא) שכל השערים של תפילה ננעלים חוץ משערי אונאה, שהצועק על אונאת דברים אין השער ננעל בפניו, וביאר הח"ח לקמן שאינו ננעל להיפרע מן המאנה, כדברי רש"י (שם), משום שהוא צער הלב וקרוב להוריד דמעות.
ומה הדין אם חברו התחיל לצערו בדברים, האם מותר לו לענות? – כתב ה'חפץ חיים' לעיל שבשעה שמחרפו לכולי עלמא מותר לענות, כי בשעת מעשה אי אפשר בטבע האדם להיות כאבן שאין לה הופכין, ורק מצד מצווה ומידה טובה בעלמא, למי שבירכו ה' במידות קדושות, לא יענה ויהיה מן הנעלבים ואינם עולבים. ושלא בשעת מעשה, כתב שיש בזה מחלוקת בין הראשונים האם מותר לנקום בו ולצערו בחזרה, וספק דאורייתא לחומרא. ולבזותו בפני אחרים כתב שלכולי עלמא אסור.