הכנת השיעור
א. צריך לכלול בהכנה לא רק את הבנת הדף אלא גם נוסח שיתאים להבנת השומעים. פעמים רבות יש נוסחאות המוכרות לבני הישיבות והת"ח, ואינם מוכרות לשומעים, לדוגמא: כדי שמאכל יקבל טומאה צריך הכשר ע"י מגע משקה, המילה "הכשר" מובנת בצורה שגויה אצל חלק מהשומעים, אלא יאמר: ע"י נגיעת מים במאכל, נהפך המאכל לראוי לקבל טומאה.
ב. הכלל החשוב בהכנה הוא, שהכנת השיעור מתחילה לאחר שהסוגיא מובנת, ואז מכין ע"ע איך להעבירו לשיעור. (עי' מדרש רבה ריש פ' כי תשא).
ג. מג"ש מנוסה יודע לצפות את סוג השאלות שרגילים לשאול, ולהערך בהתאם: לדוגמא: בסוגיא בגמ' חולין שהגמ' דנה בחותך יד העובר שיצא לפני שחיטה, ישנם שומעים שמוטרדים מצער בע"ח, מגיד שיעור שאינו מופתע מהשאלה, יצליח לאלתר לתרץ שקודם מרדימים את המקום. או לפעמים יושבים בשיעור ידענים בתנ"ך שחייבים לדעת את הפסוק בהיגוי נכון, כ"א מהשומעים מטריד אותו דבר אחר, וחשוב להערך לכך בשעת הכנת השיעור.
ד. תכנון נכון של הספק מצריך את המג"ש בבדיקה של כשבוע מראש לדעת אם יש השבוע סוגיה סבוכה, או עמוד קטן או גדול וכו', וזאת כדי לדעת איך לעבור את השבוע בקלות.
ה. בפרקים העוסקים בנושאים מוגדרים מומלץ לעבור על המשניות לפני תחילת הפרק. חלק נכבד מהשאלות שתישאל הם משניות מפורשות. ויותר מומלץ לעיין בשו"ע או ברמב"ם.
ו. בשיעור שאין הרבה זמן ללמוד מומלץ לקבוע ציר מרכזי שעליו מדובר בדף ולהתמקד בעיקר בנידון הזה.
ז. אמר פעם אחד מבעלי המוסר שמגיד מישרים צריך זהירות לא להיות צינור בלבד, כגון כששומע דבר מוסר מיד חושב: עכשיו יש לי מה למסור לשומעים, ואז לפעמים אין לו הזמן לחשוב בדבר מוסר זה לתועלת עצמו.
ח. מגיד שיעור רצוי שיהא צמוד לציבור פנים אל פנים, במרכז החדר. בציבור גדול עדיף שישב על כסא מוגבה כדי שכולם יראו אותו במבט פנים, ולפעמים רצוי שהמג"ש יעמוד בסטנדר שכולם יראו אותו.
בכניסה לשיעור
א. מגיד שיעור שנכנס לשיעור עם חיוך ומאיר פנים לשומעים ומקרין אהבה וחיבה, זה מחזק הקשר של הלומדים בשיעור למג"ש, וממילא גם ההקשבה יותר מרוכזת.
ב. חשוב לקבל תלמיד חדש בשיעור באמירת שלום עליכם חמה ולבבית וגם להציגו בפני הציבור כדי ליצור הרגשה טובה, לדאוג לו למקום, לגמרא וכדו'
הקדמה לשיעור
א. כשיש כמה וכמה אופנים לתרץ קושיה, יש תועלת להודיע מראש שיש בסוגיא ארבעה תירוצים ולספור תוך כדי לימוד הגמרא – דבר זה עוזר להתמצאות של הלומדים על איזה קושיה מדובר.
ב. סוגיא שבנויה על הרבה ידיעות מומלץ להכין הקדמה קצרה מאוד על הידיעות, בנפרד משילובם בסוגיא.
ג. בסוגיות גמרא שיש הרבה לימודים ודרשות, רצוי דוקא להתחיל מהפסוק עוד לפני שמתחיל את השיעור, ורק אח"כ כשמראה לקהל איך שלא ניתן להסביר את הפסוק ע"י פשוטו והקהל מנסה ליישב, הוא מתחיל את הסוגיא, ואז הקהל משתף פעולה באופן מעמיק יותר.
תחילת השיעור
א. אם המג"ש רוצה לאחר בתחילת השיעור כדי להמתין למאחרים, כדי שלא יצטרף לחזור פעמיים על הסבר הגמרא למאחרים, יתחיל באיחור של כמה דקות בלבד. גם סיום השיעור צריך שיהיה בזמן. אם קורה שהמג"ש רוצה להאריך והוא רואה שנגמר הזמן, יאמר לציבור שבגלל שנגמר הזמן הוא מבקש שיאריכו עוד קצת זמן כדי להבין הענין, וזה עצמו מרגיע ציבור, שנראה כמבקש, ואז אין מרגיז את הקהל.
במהלך השיעור
א. מפי מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שמענו הנהגה חשובה למגידי השיעור, שבסוגיות הגמרא שכיום נוקטים לחומרא, ובלימוד הגמרא יכול להיות משמע לקולא (כגון בדיני טהרת המשפחה) צריך המגיד השיעור להדגיש שסוגית הגמ׳ זו אינה להלכה.
ב. ישנם בגמרא ת"ש שהראיה מהם היא ע"י קושיא או דיוק, או דיון שבסופו יש ראיה או קושיא, חובה על המגיד שיעור להדגיש לפני הת”ש מה הנושא שצריך ראיה בסוגייתנו ולשם כך עלינו להכנס לנושא נפרד ושוב לחזור אח"כ לסוגייתנו.
ג. באמירת מפרשים או תוס' עדיף לבחור את אלו שמוסיפים הסבר וביאור ולא המקשים קושיות מידיעות.
ד. להזהר מאוד מאוד בכבוד הלומדים, מפני שלענין פגיעה המג"ש מייצג עבורם את התורה.
ה. מומלץ למג"ש להתחמק מהכרעות בנושאים כגון להדליק מזגן או לכבות.
ו. בקשר לשאלה ששואלים בשיעור, לפעמים השאלה מעניינת ואז רצוי להציגה לכלל הלומדים, ולפעמים השאלה לא כ"כ טובה אלא שיש אז הזדמנות למגיד השיער לשפר את השאלה ולומר: ר' שמעון שאל טוב, ואז יש לשואל תשומת לב שמחזקת אותו לקביעות עיתים. רצוי באופן כללי להזכיר שמו של השואל.
ז. לפעמים בסוגיא קשה יכול המג"ש לומר: בסוגיא זו ישנן סברות כ"כ יפות ועמוקות, ועי"ז מעורר את השומעים. ולפעמים בסוגיות קשות אפשר לומר: סברא עמוקה כזו לא בכל מקום אפשר להסביר, אלא שכאן יושבים ת"ח.
ח. חשוב לדבר בשיעור בדרך חיובית על השומעים ולא בדרך שלילית, למשל שאם עוסק בסוגית גנב שטבח משלם ד' וה', שלא יאמר בשיעור לשומע: מה אתה אומר ר' יעקב, אם למשל אתה גנבת וטבחת אתה ודאי מבין שתצטרך לשלם, ואז כבר פגע המג"ש בר' יעקב, אלא ידבר כללי; ולעומת זה בדבר חיובי שיזכיר את הלומדים.
ט. כשהופכים את הדף רצוי שיגיד המג"ש: אנו הופכים את הדף, וע"י זה מעורר אותם.
י. כשיש בגמרא דברי אגדה יש בזה הזדמנות נפלאה למג”ש לומר דבר מוסר שישפיע על ההתנהגות של המאזינים, ואת הדבר מוסר הוא מכניס בתוך הגמרא ואז זה מתקבל.
סוף השיעור
א. מן הנסיון, ניתן לסכם בסוף השיעור בשלשה משפטים מה כתוב במשנה? מה הוסיפה הגמרא? ומה התחדש לאחר המו"מ בסוגיא בנידון וכדומה. בלי להכנס לכל המו"מ.
אחרי השיעור
א. אם אפשר, להתקשר להתענין מדוע פלוני לא הגיע. לפעמים זה מצוה שאין ערוך לשכרה.
ב. מגיד שיעור שמכין את הדף ואומר את השיעור, רצוי שיחזור על הדף גם אחרי שאמר כבר את השיעור ואז יהיה לו תועלת מיוחדת, שאז זה לימוד לשם זיכרון.
(מתוך קובץ זיכרון מיוחד חנוכה תשע"ט מבית 'קובץ גליונות')