הרה"ג מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א מורה הוראה 'נאות שמחה' מודיעין עילית
סנהדרין דף מא:
בסוגייתנו אנו לומדים מצוות קידוש לבנה, דנו הפוסקים האם הברכה היא על חידוש מעשה בראשית או על הנאת האור, והאם עוור שאינו רואה מברך על הלבנה, ומה הדין כשהלבנה מכוסה בעננים, בעזהשי"ת נשתדל לבאר דעות הפוסקים בתמצית, והכרעת המשנ"ב להלכה.
ברכת הטוב והמטיב על הירח
בסוגייתנו הגמרא שואלת למה לא מברכים על הלבנה ברכת הטוב והמטיב, ודעת רש"י שהכוונה רק כשעבר זמן ברכת הלבנה שיברך על האור הטוב והמטיב, אבל כשמברך על הלבנה א"צ לברך הטוב והמטיב, וב"י המהרש"א שברכת מחדש חדשים היא גם על טובת האור, וכן נראה מדברי רבינו יונה סוף פרק תפילת השחר שפירש מה שכתוב במסכת סופרים שאין מברכים על הירח עד שתתרשם, ר"ל משעה שמתוק האור שלה ואדם נהנה ממנו אבל ירח בן יומו מתוך קטנותו אין האור שלה מתוק שאין האדם נהנה ממנו, וכ"כ הרמ"א בסימן תכ"ו שאין לקדש את החודש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה, מבואר שהברכה היא על הנאת האור.
המהרש"ל כתב דיש לפרש שאלת הגמרא שגם כשברך על הלבנה יברך הטוב והמטיב שברכת הלבנה היא על בריאת השם ומעשהו הטוב והמטיב יברך כשנשלם אורה על הנאת האדם.
הברכה על הנאת אורה
כתב הרדב"ז (ח"א סי' שמ"א) שאם הלבנה מכוסה בעננים וכן אם יש מסך בינו ללבנה, אם הוא עבה עד שאין ניכר אורה אין לברך, אך אם הוא דק וקלוש יכול לברך, ומדמה את זה לברכת מאורי האש שמבואר בגמ' שצריך שיוכל להבחין באורו בין סלע לפונדיון, וכתב עוד א"ת למה לא יברך כשאינו נהנה הרי זה על מנהגו של עולם, זה אינו שהרי אמר רב יהודה הרואה לבנה בחידושה אמר ברוך וכו' (נראה שהיה כזו גירסא בגמ') עכ"ד, מבואר שברכת הלבנה היא רק כשנהנה מאורה, והובא להלכה במגן אברהם ובמשנה ברורה.
קידוש לבנה לעיוור
כתב המהרש"א (בשו"ת סי' ע"ז) שעיוור יכול לברך ברכת הלבנה אף שאינו רואה אותה, שאינו דומה לברכת מאורי האש כי הברכה על בריאת עולמו וחידושו ואף שאמרו בה עד שיאותו לאורו א"צ שהוא יראה אלא שהעולם יראו, האש צריך שיראה ויהנה, והובא ג"כ במגן אברהם ובמשנ"ב. בפשטות המהרש"ל חולק על הרדב"ז, שלהרדב"ז קידוש לבנה על הנאת האור ודומה לברכת מאורי האש, ולמהרש"ל אינו דומה , אך מדברי הפוסקים שהביאו גם את הרדב"ז וגם דברי המהרש"ל מורה שאין סתירה בפסקיהם.
וכתב הבאור הלכה תחילת סימן תכ"ו שהמהרש"ל מודה לדין הרדב"ז שכשהלבנה מכוסה אין לברך, שאף שא"צ שהוא יראה אבל צריך שאחרים יראו וכשהלבנה מכוסה א"א לראותה, ומצינו במגילה כד: שהעיוור נהנה במאורות שע"י זה אחרים רואים אותו ומצילין אותו מבורות וקוצים, אך הרדב"ז אינו מודה לדברי המהרש"ל שבדבריו מבואר שצריך לראותה ולהנות מאורה עכ"ד המשנ"ב.
בספר שו"ת יהושע (סי' י"ד) רצה לחדש שגם כשהלבנה מכוסה בעננים ואין רואים אותה אבל רואים את אורה בחצי החודש יכולים כיון שנהנים ממנה וע"פ המהרש"ל שא"צ דוקא לראות ואפילו סומא יכול לברך, וכתב אליו הגאון הנתיבות זצ"ל שא"א לברך כיון שמבואר בשו"ע שאין לברך אלא כשהלבנה זורחת, ותמה על דברי המהרש"ל, שאין הברכה על ההנאה רק על הראיה כמו שמברכים על ברקים ורעמים ע"ש.
הנה לפי המשנ"ב גם המהרש"ל סובר שצריך שלפחות אחרים יוכלו לראותה.
העולה מן הדברים להלכה:
- בזמן קידוש לבנה צריך לראות את הירח כמבואר בשו"ע סי' תכ"ו שתולה עיניו, ובמשנ"ב (ס"ק י"ג) הביאו דעות הפוסקים אם רואה פעם אחת או עד סוף הברכה או עד סוף הסדר.
- אם ברך עם הציבור ולא הביט בלבנה, יש לחוש שלא יצא ידי חובתו, אך יש לחוש לדעת המהרש"ל שסומא מברך א"כ אינו יכול לחזור ולברך, כיון שלמהרש"ל יצא ידי חובה, וראוי שישמע את הברכה מאחר, וכעצת הבאור הלכה בסומא, וכ"כ הגרמ"מ קארפ שליט"א בספרו הלכות חג בחג ראש חודש פרק י"ג ס"ז (ועי' שבט הלוי ח"ה סי' קכ"ה וצ"ע)
- אם עננים מכסים את הירח אינו יכול לברך, ואם כשהתחיל לברך ראה את הירח ובאמצע הברכה נתכסית הלבנה ימשיך לברך, אבל אם משער שעד שיגמור לברך תתכסה לא יתחיל, משנ"ב סק"ג.
- סומא אינו מברך רק ישמע הברכה מאחר, מסקנת הבה"ל.
ויה"ר שנזכה במהרה למילוי פגימת הלבנה, ולשלמות מלכות השי"ת בעולם ע"י החזרת מלכות בית דוד משיחנו במהרה בימינו אמן.