שאלה: יהודה ויוסי דיברו בסעודת שבת דברי תורה מענייני הפרשה, ותוך כדי דיבורם יהודה לִקט באצבעו כמה גרגירי שומשום שנשרו מן החלות והכניסם לפיו. אמר לו יוסי, עליך לברך בורא פרי האדמה. אמר לו יהודה, יש לי פטור משתי סיבות: א) שהשומשום טפל אל החלה. ב) שבתוך הסעודה אי"צ לברך. טען יוסי: מצד דין טפל הרי אתה אוכל את השומשום בנפרד, ומצד שזה בסעודה, הרי דינו כדברים הבאים שלא מחמת הסעודה. וכך המשיכו לדון בברכת השומשום הנושר מהחלות. עם מי הצדק?
תשובה: השאלה היא שאלת חכם ומעוררת אותנו להתבונן בהלכות ברכות על כל דבר הנכנס לפינו. ולהלכה נראה שיש לפוטרו כדין טפל אף שאוכלו בנפרד, כיון שעיקרו בא להיאכל עם החלה, ורק מה שנשתייר בנפרד אוכלו לחוד, ומבואר במשנ"ב (סי' קס"ח ס"ק מ"ו) שאם אכל שני מינים יחד עיקר וטפל ונשתייר מעט מן הטפל אחר שגמר את העיקר, אין צריך לברך עליו כיון שעיקר אכילתו היה ביחד ע"ש, ויש לפלפל עוד וקיצרתי.