"צו את אהרן ואת בניו לאמר, זאת תורת העולה" וגו' (ו', ב').
פרש רש"י: "אין 'צו' אלא לשון זירוז, מיד ולדורות. אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס".
בספר הקדוש נועם אלימלך (ריש פרשא דידן) כתב וזה לשון קדשו: "נראה לי על פי הרמז, דהנה האדם העובד את השם יתברך, צריך לעבוד בזריזות ובמידות טובות. אבל העובד את השם יתברך בעצלות ובדוחק שלא ברצון, אזי הרי הוא חסר הגוף, שאין לו גוף כמו כיס ונרתיק לנשמה. וזה שרמז רש"י, ביותר צריך לזרז במקום שיש 'חסרון כיס', דהינו שעובד בעצלות כנ"ל" עד כאן לשון קדשו, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
***
כמה זהירות צריכים להזדרז ולהזהר בענייני ממונות!
מסופר על אחד מגדולי ראשי הישיבות בדור שלפנינו זצוק"ל, שהיה נוסע רבות לחוץ לארץ, ומכתת רגליו על פתחי נדיבים למען אחזקת הישיבה הקדושה.
בביקורו בבית אחד הגבירים הנכבדים, שהיה רגיל לפקוד את ביתו ולהתרימו מידי שנה, קיבלו העשיר בכבוד גדול כראוי לו, והכניסו אחר כבוד אל טרקלינו המפואר, שם בצידי השולחן המפואר עמדה 'כספת' קטנה שממנה היה הגביר שולף בכל פעם סכום גדול ונכבד, ותורם למען אחזקת הישיבה לשנה נוספת.
במהלך הביקור, תוך כדי שיחתם הנעימה, נצרך לרגע העשיר לצאת לכמה דקות, הוא ביקש את סליחתו של ראש הישיבה הנכבד על שנאלץ להפסיקו באמצע הביקור, והתנצל בבקשת רשות לצאת לכמה דקות בלבד, כשהוא תכף ומיד חוזר.
להפתעתו כשחזר מיד לאחר כמה רגעים, רואה הוא את הרב עומד מבחוץ, וממתין עליו בכניסה אל החדר.
"מדוע יצאתם החוצה?" התפלא האיש, "הרי אמרתי שאחזור מיד"
יראתי לנפשי מפני גמרא מפורשת – ענה הרב לתומו – שכן אמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קסד:): "אמר רב עמרם אמר רב, שלוש עברות אין אדם ניצול מהן בכל יום וכו'. אמר רב יהודה אמר רב, רוב בגזל…" עיין שם.
מעתה עשיתי קל וחומר בנפשי, אם בעריות החמורות שרק מיעוט נכשלים בהם, גזרו עליהם חכמינו ז"ל איסור 'יחוד', כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כל שכן וכל שכן בעוון 'גזל' שהוא יותר מצוי, שרוב העולם נכשלים בו, בודאי שצריך להחמיר ולחוש בו משום 'יחוד'! ומכיון שיש כאן בחדר פנימה 'כספת' מלאה במרשרשים יצאתי החוצה…
העשיר עמד נדהם ומשתומם לנוכח צדקותם של חכמי הדור, שלא התבייש לומר כן על עצמו! ותכף על אתר הכפיל את תרומתו באותה שנה פי כמה מונים!
אחד מן התלמידי חכמים החשובים שבירושלים של מעלה, סבל מאד בצעירותו מחרפת רעב. המשפחה גדלה והלכה, ופרנסה אין…
כשהחמיר המצב עד מאד, לא היה מסוגל יותר להשאיר כך את בני ביתו, והוא החליט שעליו לסגור את הגמרא לתקופה קצרה, ולנסות למצוא איזו שהיא 'עבודה' כדי להביא טרף לביתו.
הוא החל במסע חיפושים וברורים, עד שמצא לו עבודה טובה. לאחר כמה פגישות עם בעל הבית 'המעביד' סוכמו ביניהם כל הפרטים בתשלום משכורת גבוהה ובסידור מקום עבודה מוצנע ומוסתר, כדי שלא יוודע הדבר…
ביום הראשון לעבודתו, קם בבוקר השכם התפלל כותיקין, וקפץ חזרה לביתו לארוחת בוקר מהירה, חבש את מגבעתו ועמד מוכן לצאת לפעלו ולעבודתו עדי ערב…
אך כאן נכונה לו 'הפתעה' – זוגתו הצדקנית, נעמדה בפתח הדלת, חסמה את דרכו, ובקול בוכים החלה לדבר נחרצות, באמרה שכל הלילה לא עצמה עין, רק הרטיבה את הכרית בדמעותיה, ברוב צערה ויגונה על שהוא צריך עתה לסגור חלילה את הגמרא הקדושה!
– אינני מסכימה לכך בשום אופן! אנחנו נשחיר את שיניינו בתעניות, נסתפק במעט לחם יבש ומים… רק שלא לעזוב את הגמרא!
תחנוניה לא היו לשוא, גם בעלה הגדול לא חפץ כלל בעזיבת תורתו, הוא שמע אפוא בקולה, ובמקום להגיע לעבודה, יצא בדרכו הקבועה לבית מדרשו, חזר ונטל בלהיטות את הגמרא הקדושה, נשק לה ממעמקי לב ונפש, והחל בתלמודו בהשתוקקות עצומה!
הם עברו אמנם תקופה קשה ביותר, אבל עד מהרה פקיע שמיה בעולם התורה, והוצעה לפניו משרה תורנית מכובדת, אשר פרנסה יפה בצידה. ולא ארכו הימים ונעשה לאחד מגדולי מרביצי התורה, שהעמיד תלמידים לאלפים, והכל בזכות אשתו הצדקנית!
***
סיפר הרב הגאון רבי דוד קליין זצ"ל, בעל 'בית ארזים', תלמיד נאמן לרבו הגאון הקדוש ממונקאטש זצוק"ל, שבצעירותו ניסה לשלוח את ידו כמה פעמים במסחר או במלאכה, אבל בכל מקצוע שניסה מצא לאחר זמן שיש בו הרבה מכשולות בדיני ממונות, וכמעט שלא שייך לעסוק באותם מקצועות בלא להיכשל בעברות המצויות בהם. ולכן לבסוף עזב הכל, והכניסכל כולו בעולה של תורה הקדושה, כי טוב סחרה מכל סחורה.
מחותני מורנו ורבנו הגאון הצדיק רבי זונדל קרויזר זצוק"ל, בעל 'אור החמה', שח פעם ליהודי אחד מבאי ביתו שהיה מקפיד מאד ומחמיר בכל המאכלים הנכנסים למטבחו, שיהיו אך ורק בהכשרים מהודרים ביותר, ומשגיח בשבע עיניים בכל ענייני הכשרות, אולם בענייני ממונות ידע רבי זונדל מקרוב שהוא מזלזל בהם, ואינו מקפיד כראוי…
כשנקרתה הזדמנות לידו, כשראהו מזלזל בענין תשלום ממון שהתחייב בו, אמר לו: אמנם משגיח אתה מאד על האוכל הנכנס לפיך, אבל על הכסף שלך אינך משגיח, והכסף שלך טרייף! ונמצאת עם כסף טריפה שלך אתה הולך וקונה האוכל, איזו כשרות היא זו?! אם תזמין אותי לסעודה,לא אוכל לסמוך עליך!
(מתוך הספר 'טיב המעשיות)