יום שני ה' בתמוז תשע"ט
איסור היציאה בשבת מחוץ ל'תחום' – מדאורייתא או מדרבנן?
חכמינו ז"ל אסרו על האדם להתרחק בשבת יותר מאלפיִם אמה (912-1,152 מטר, לשיטות השונות) מהמקום בו שהה ב'בין השמשות' שבכניסת השבת, ואיסור זה נקרא 'תחומין'. ויש אומרים שהתרחקות של שנים עשר 'מיל' (10.94-13.82 ק"מ), אסורה מדאורייתא, ודורשים זאת מהנאמר על מחנה ישראל, שאורכו היה שנים עשר מיל: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".
וה'מקום' שבו שהה בכניסת השבת, היינו ארבע אמות, שנחשבות ל'מקומו של אדם' (ראה להלן בהרחבה). ואם שהה בעיר מיושבת, או בעיר חרֵבה המוקפת חומה אשר חומתה עדיין קיימת – נחשבת כל העיר כארבע אמות, ואף אם היא גדולה מאוד. וכן אם שהה במקום שלא הוקף לשם דירה, אשר גודלו אינו עולה על 'בית סאתיִם' (כ־1,152-1,658 מ"ר) – נחשב כל המקום כארבע אמות.
[שו"ע שצו, א-ב, ומשנ"ב ב, יא, יב ו־יג; ביאורים ומוספים דרשו, 1 ו־8]
היוצא בשבת מחוץ לתחום – האם רשאי לשוב למקומו?
בהמשך לאמוּר: את הכתוב "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ", פירשו חכמינו ז"ל, שכוונת משה רבנו היתה לומר לישראל, שלכתחילה אל יֵצא איש ממקומו אל מחוץ לתחום, ואם עבר ויצא חוץ לתחום – יֵשב תחתיו, ו'תחתיו', היינו כשיעור מקומו של אדם, שהוא שלוש אמות עבור גופו, ואמה נוספת כדי לפשוט ידיו ורגליו; ובסך הכל – ארבע אמות. כלומר, שהיוצא חוץ לתחום רשאי ללכת ארבע אמות נוספות בלבד, ואסור לו ללכת ולוּ פסיעה אחת מעבר להן, אף לכיוון חזור אל תוך התחום שממנו יצא.
ביחס לתחום של אלפים אמה, לכל הדעות דרשה זו היא 'אסמכתא' בלבד, שהרי אין איסורו מדאורייתא. וביחס לתחום של שנים עשר מיל – לדעה שאיסורו מדאורייתא, גם דרשה זו מדאורייתא; אולם, הילוך יותר מארבע אמות לכיוון התחום שממנו יצא – נחלקו הפוסקים אף לדעה זו אם איסורו מדאורייתא.
[שו"ע שצו, א, ומשנ"ב א-ב; ביאורים ומוספים דרשו, 1]
היוצא מחוץ ל'תחום' בשבת – האם רשאי להמשיך וללכת יותר מחמש אמות?
בהמשך לאמוּר: ארבע אמות הניתנות ליוצא מחוץ לתחום – יש אומרים שהן לכיוון אחד בלבד, על פי בחירתו, ולאחר שבחר בארבע אמות לכיוון אחד, אינו יכול לשוב ולבחור ארבע אמות לכיוון אחר. ובכיוון שבו בחר, ניתנות לו ארבע על ארבע אמות, כלומר, שהוא בוחר קו של ארבע אמות לאחד מצדדיו, ואזי רשאי ללכת עד לסוף קו זה (ארבע אמות), וכן ללכת עד לסוף קו האלכסון של ארבע על ארבע אמות המקביל לקו שאותו בחר, למרות שאורך קו אלכסון זה הוא חמש אמות ושלוש חמישיות האמה. ונחלקו ראשונים אם לדעה זו רשאי לבחור שתי אמות לכיוון אחד ושתי אמות לכיוון הנגדי.
ויש אומרים שארבע האמות נמדדות לכל כיוון ממקום עמידתו, יחד עם קו אלכסונן; דהיינו שרשאי ללכת בכל השטח של שמונה על שמונה האמות המקיף אותו כאשר הוא במרכזו. ולשתי הדעות – נחלקו ראשונים אם מקום רגליו של האדם נכללות במדידת ארבע האמות.
[שו"ע שצו, א, משנ"ב ח-ט, ושעה"צ ד; ביאורים ומוספים דרשו, 3, 4 ו־6]