יום רביעי י' בשבט תשע"ט
איסורי מלאכת 'הוצאה' – מדאורייתא ומדרבנן
איסור מלאכת 'הוצאה' מרשות לרשות מן התורה, כולל: העברת חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים, או להיפך, בין כשהאדם עובר בעצמו עם החפץ, ובין כשמושיט או זורק את החפץ מהרשות שעומד בה לרשות האחרת, וכן טלטול חפץ ברשות הרבים לטווח של ארבע אמות, (דהיינו לטווח האלכסון של ארבע על ארבע אמות, שהוא חמש אמות, ושלוש חמישיות האמה), כולל עקירתו ממקומו, והנחתו. ומדרבנן, אסור הטלטול גם בעקירת החפץ ללא הנחתו, או בהנחה ללא עקירה.
וחכמינו ז"ל הוסיפו ואסרו את כל הפעולות הללו גם ב'כרמלית', שאינה רשות הרבים מדאורייתא, מפני שאינה משמשת להילוך הרבים; והיינו, העברת חפץ מרשות היחיד או מרשות הרבים לתוכה, ולהיפך, וטלטול חפץ בתוכה לטווח של ארבע אמות. וטעם האיסור, שהכרמלית דומה לרשות הרבים, בכך שאינה מוקפת מחיצות, ואילו לא אסרוה חכמים באיסור הוצאה, היה הדבר גורם לאנשים להיכשל בהוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, ולהיפך, או בטלטול ברשות הרבים.
[שו"ע שמו, א-ב, ומשנ"ב א, ד, יא ו־יב]
עמק המוקף במחיצות טבעיות של הגבעות שמסביבו – האם נחשב לרשות היחיד?
רשות היחיד שלפחות שתיים ממחיצותיה רחוקות זו מזו מרחק עצום – יש אומרים שאם המחיצות נראות לעומדים באמצע השטח של רשות היחיד, והן ניכרות להם בתור עומדים במקום המוקף מחיצות, נחשב המקום לרשות היחיד; ואם לאו – לאו.
ויש אומרים שאם המחיצות נעשות בידי אדם, נחשב המקום בכל מקרה לרשות היחיד; והשיעור הנ"ל אמוּר רק ביחס למחיצות שנעשו שלא בידי אדם, כגון הרים ובקעות.
ויש אומרים שבמחיצות שלא נעשו בידי אדם, אם יש דרך המשמשת להילוך הרבים אשר עוברת בתוך המחיצה, אין המקום נחשב לרשות היחיד, כיון שהילוך הרבים במקום זה 'מבטל' מחיצה כזו, שלא נעשתה לשֵׁם מחיצה; ונחלקו הפוסקים בפירוש שיטה זו: יש אומרים שבאופן זה ביטול המחיצה הוא אף כשהמקום קטן מאוד; יש אומרים שביטול המחיצה הוא כשהמקום גדול יותר מ'בית סאתיים' (ראה לעיל), ויש אומרים שהביטול הוא רק כשהמקום כה גדול, עד שאין דרך בני אדם לעשות רשות היחיד כדוגמתו.
ויש שכתבו, שאם המחיצה אינה מעכבת את הרבים מלעבור דרכה, נחשב המקום לרשות היחיד. וראה להלן בענין מחיצות שלא נועדו לשֵׁם דיור.
[ביה"ל שמו, ג, ד"ה קרפף; ביאורים ומוספים דרשו, 9-11; וראה עוד שם]
ה'קַרְפָּף' – מהותו והלכותיו
מקום המוקף מחיצות, אשר גודלו יותר מ'בית סאתיים', (1,152-1,658 מ"ר, לשיטות השונות), והיקף המחיצות לא נועד על מנת שהמקום ישמש לדיור, אלא למטרה אחרת, כגון לזריעת תבואה – מדאורייתא נחשב לרשות היחיד, כיון שהוא מוקף מחיצות, אך מדרבנן החשיבוהו כ'כרמלית', לענין האיסור לטלטל בתוכו לטווח של ארבע אמות, והאיסור להוציא ממנו לרשות היחיד הצמודה אליו.
וטעם הדבר, כיון שהמקום גדול מאוד וגם לא הוקף לשֵׁם דיור, ובכך הוא דומה לרשות הרבים, ואילו היה מותר לטלטל בתוכו, היו עלולים להיכשל גם בטלטול ברשות הרבים.
ומכוח זה החשיבוהו ככרמלית גם לענין העברת חפץ ממנו לכרמלית (אחרת), ומכרמלית לתוכו, למרות שמרשות היחיד רגילה אסור להוציא לכרמלית; כיון שאם נאסור זאת, יסברו שהוא נחשב לרשות היחיד אף מדרבנן, ויבואו לטלטל בתוכו, וישוב החשש שיבואו לטלטל גם ברשות הרבים.
ומקום זה מכונֶה בפי חכמינו ז"ל: 'קַרְפָּף'. וכדין קרפף, כך דינה של רשות היחיד בעלת שלוש מחיצות בלבד, אשר לדעת רוב הפוסקים נחשבת מדאורייתא לרשות היחיד.
[שו"ע שמו, ג, משנ"ב יד-יז, וביה"ל ד"ה ומותר; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 15; שו"ע שמט, ב, ו, וביה"ל שסג, א, ד"ה אסרו]