"והחכם המבין יברור לו מן העולם דעת רוחניותיו ודקותו וישימם כסולם להבאת הראיות על בורא הכל יתברך" (שער הבחינה פ"ג)
סיפר אדם שהיה נוכח בשעה שפרופסור אינשטיין שם ללעג קבוצת סטודנטים שביקרו אצלו, היה זה כאשר דיבר עימם על האמונה באלוקים, והללו הופתעו לשמוע את המדען הגדול מדבר על כך. הוא שם לב לפליאתם, ובאותה עת הבחין גם שהכורסה שעליה הוא יושב מושכת את תשומת לבם. הוא ניצל את הסיטואציה ואמר להם: "מה אתם מסתכלים על הכורסה? הרי היא צמחה בגני מעץ של כורסאות"…
הללו היו המומים ממה ששמעו, ושאלו אותו: "הרי הכורסה עשויה על ידי מעשה אדם?!". ואז שאל אותם: "כמה אנשים לדעתכם היו שותפים לכורסה?" והם ענו: "כ-20 איש, כל אחד בחלקו". הוא רצה לחדד את הדברים ואמר: "לא, שלושים איש". ואז בחנו יחדיו את כל חלקי הכורסה והניחו שכ-24 אנשים היו מעורבים באיזו שהיא דרך בכורסה.
ואז אמר להם: "לכורסה אחת צריך 24 איש, ולעולם כל כך מופלא לא צריך כלום? הוא פשוט קם ונהיה לבד?!"…
(דבר בעתו – במדבר)