"לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" (בראשית ל"ז, כ"ב)
שנה בערב יום הכפורים קרא הרב מבריסק לרב טננבאום ז"ל, מזכיר 'ועד הישיבות', ואמר לו שיש אברך שעקב הזנחה לא הגיש דחית גיוס, ולכן נחשב כעריק והושם בכלא, ויש לטפל בשחרורו.
ענה הרב טננבאום: "אין בעיה! מיד בצאת יום הכפורים אטפל בעניין". נענע הרב מבריסק בראשו ואמר לו: "לא מחר! היום עליך לשחרר אותו".
"אינני יכול לעשות כעת מאומה", הצטדק הרב טננבאום, "משרדי הצבא סגורים כעת ואיני יכול לדבר עם איש!" אולם הרב מבריסק כמו התעלם מדבריו ואמר: "תגיד 'אינני רוצה' ולא 'אינני יכול'!"
הרב טננבאום יצא מבית הרב, והתלבט מה בידו, אכן, לעשות? מחוסר בררה החליט ללכת למחנה שנלר. בהגיעו לשם בקש לדבר עם הקצין הבכיר ביותר. כעבור דקות אחדות יצא אליו קצין והתעניין ברצונו.
פתח הרב טננבאום ואמר: "ראה נא, היום ערב יום כפור וכל יהודי זקוק לברכה ביום זה. אולי הנך מעוניין לזכות בברכה מרב גדול?".
למשמע הדברים התעוררה נקודה יהודית רדומה בלב הקצין, והוא הנהן בראשו. "אם כן", המשיך הרב, "כל שעליך לעשות הוא לשחרר חייל, ומיד תזכה בברכה".
"אין בעיה", הגיב הקצין, "מיד במוצאי יום כפור אטפל בעניין".
"לא מחר! היום!", אמר הרב טננבאום בנחרצות.
אולם הקצין התעקש: "היום לא אוכל לשחרר אותו. הבקשה בלתי אפשרית בעליל".
אולם הרב טננבאום שלף את המשפט שנאמר לו לפני זמן קצר: "אל תגיד 'לא יכול', תגיד שאינך רוצה!"…
התרגז הקצין: "אם אני אומר שאינני יכול, פירושו של דבר שבאמת אני לא יכול! הכל סגור עכשיו!".
הרב המתין לסיום המשפט ורק אמר: "דע לך, כל מה שאמרתי לך – אמר הרב הגדול!". הקצין נאנח, לאחר מכן נשך את שפתיו.
"טוב", אמר לבסוף, "ננסה…".
בסופו של דבר, זמן קצר לפני תחילת היום הקדוש, שוחרר העציר, וכאשר הגיע הרב טננבאום ובישר זאת לרב מבריסק, הוא לא שכח להדגיש כי השחרור המיוחד עלה בברכה…
הנה כי כן, התירוץ של "אינני יכול" הנו כיסוי ומעטה ל"אינני רוצה", כי מי שרוצה באמת – הקב"ה מזמן לו את רצונו ומצליח בידו.
(גיליון דברים טובים וירא תשע"ח)
זו אינה תמונתו של הגרי"ז עליו נסוב הסיפור