עשינו את דרכנו אל מעונו הצנוע של הגאון רבי משה יהודה שניידר שליט"א, מי שזכה ללמוד חברותא עם רבינו מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל במשך עשרות בשנים, בכדי להאציל מפיו פנינים ודברי הנהגה שקלט מרבינו במהלך השנים.
יש סיפור שמרבים לספר אותו על ראש הישיבה זצוק"ל, שפעם בא אליו בחור ואמר לו שאין לו טעם בלימוד. אמר לו ראש הישיבה שזה שהוא לא מרגיש את הטעם – בוודאי לא אומר שאין טעם. זה אומר שיש לו בעיה לחוש את הטעם. כמו שאחד שיש לו פצעים בפה וילקק דבש – לא יחוש את הטעם האמתי ואולי אף יאמר שאין טעם לדבש, אבל בוודאי שהטעם של הדבש הוא אותו טעם, רק שלו באופן אישי יש פצעים שמפריעים לו לחוש את הטעם. כך גם בטעם הלימוד. האם אתם יכולים לאמת בפנינו את הסיפור הזה?
הסיפור אכן מפורסם, למרות שאני לא הייתי שם ואיני יכול להכחיש או לאשר אותו. לא שמעתי את זה ממנו. בכלל, אני לא זוכר הרבה שהראש ישיבה דיבר על הנושא הזה של גישמאק בלימוד. אולי אחרים שמעו. אבל אני נזכר בשאלה מעניינת ששאל יהודי אחד בהספד על מרן הסטייפלר זצוק"ל: בבוקר אנו מבקשים בברכות התורה: "והערב נא ד' אלוקינו את דברי תורתך בפינו", שאל אותו מספיד: הרי דברי התורה מתוקים מדבש ונופת צופים מצד עצמם, ומה יש לבקש 'והערב נא'?! הרי זה כמו שיבקש אדם שימתיקו לו את הדבש? הרי הדבש מתוק! וענה על כך, שברגע שהאדם מתעסק בדברים נוספים מלבד התורה, ואין ליבו וראשו פנויים לגמרי רק בשביל הלימוד – אזי העניינים האחרים פוגמים בתחושת העריבות של התורה, ועל כן אנו מבקשים מהבורא 'והערב נא'.
בהזדמנות שאלתי את הראש ישיבה את השאלה הזו. והוא ענה לי תירוץ אחר: נכון שהתורה מתוקה מדבש ומנופת צופים, אבל מה לעשות שיש יצר הרע, והזקן הכסיל הזה יודע גם להתמודד עם המתיקות הזו, כמו שאנחנו רואים בחוש שרוב האנשים לא מוצאים את אותה מתיקות שבתורה!
אני זוכר שהראש ישיבה סיפר לי פעם שה'חזון איש' אמר פעם לרבי שלמה (שלומק'ה) ברמן זצ"ל, שבצעירותו היתה לו תקופה של כשנתיים בה היה לו קשה מאוד ללמוד, אם אני זוכר את הביטוי הוא אמר שכשהוא לומד הוא מרגיש כאילו הוא גורס אבנים! עד כדי כך. ולמרות זאת הוא לא נשבר, למד ולמד והמשיך ללמוד, עד שזכה לגישמאק אמיתי בלימוד, שכל מי שמעיין מעט בכתביו חש מיד את המתיקות המיוחדת שהיתה לו בלימוד.
בכל אופן כך הרגשנו תמיד שהוא מצפה מאיתנו שנמשיך ללמוד עוד ועוד, ועם הלימוד תבוא המתיקות, וזאת המציאות. כך גם ענה ראש הישיבה בתשובה בכת"י לשואל ששאל על הדרך לקבל חשק בלימוד, ועל זה הראש ישיבה כתב לו בתשובה "מה שלומדים יותר מקבלים יותר חשק בלימוד".
הראש ישיבה נתן הרבה אמון בלימוד שיביא את המתיקות. כולם יודעים הרי שהראש ישיבה היה משקיע זמן וכוחות רבים בזיכוי הרבים של מפעלי הקירוב השונים. אני זוכר בכינוס אחד של פעילי קירוב הנחה ראש הישיבה שדבר ראשון יש להתחיל עם המתקרב ללמוד גמרא. אפילו אם עוד לא יודע א-ב. הוא לא יודע שבת, טהרת המשפחה, מצוות, כלום. אבל שיתחיל "ארבעה אבות נזיקין". אף אחד לא הבין, אבל בשטח ראו איך שזה עובד באופן פלאי.
ראש הישיבה היה איש השכל הישר. זה לא מופת שעשה, אלא דבר שכלי. כי ברגע שהיהודי מגלה את המתיקות ואת הגישמאק שבלימוד תורת השם, אז באופן אוטומטי הוא כבר מתקרב בכל העניינים.
אני יכול להעיד על כך באופן אישי. זכיתי ב"ה ללמוד למעלה מעשר שנים עם יהודי מתקרב בטלפון. במשך חמש שנים אפילו לא ידעתי איך הוא נראה. למדנו גמרא בבא מציעא. עם הזמן הוא סיפר לי שהחל לשלוח את ילדיו לתלמוד תורה חרדי, הוא סיפר לי שהבן שלו לומד בזילברמן-זילברשטיין… הוא אפילו לא ידע להגיד את זה… והם עלו לישיבות חרדיות, ובאו לשבתות והבית שלו התהפך לגמרי בזכות הגישמאק הזה.
מגיע בחור לישיבה, לא יודע, לא רוצה, תשב תלמד! לא צריך כלום יותר מזה, לא לומדעס ולא עמקות, קודם כל תתחיל לקרוא את הגמרא, תקרא רש"י, תראה את התוס', תשאל את המגיד שיעור, תדבר עם המשיב, תדון עם החברים, יש היום כל כך הרבה אפשרויות, פשוט ללמוד. וזה מביא את הגישמאק הכי גדול בלימוד!
זכור לי שהראש ישיבה דיבר פעם בכינוס לראשי ישיבות קטנות, כשעל הפרק עלתה השאלה מה אפשר כבר לתבוע מבחור צעיר? אמר הראש ישיבה שהמטרה צריכה להיות לחפש את האמת בלימוד התורה. לא כבוד, לא הישגים, כשהרצון יהיה פשוט לדעת את התורה של הקב"ה. זהו הלימוד שמביא מתיקות. הבסיס צריך תמיד להיות – הרצון של התלמיד להבין באמת, ללמוד כי כך ציווה הבורא. כי אם כל המטרה של הבחור יהיה להיות הבחור הטוב ביותר בשיעור, למשל, איזה גישמאק יכול להיות לו בזה?
אני יכול להגיד לכם, שכל השנים בהן זכיתי ברוך ה' ללמוד עם הראש ישיבה בשעות הקטנות של הלילה, ראינו את זה בחוש את המתיקות והגישמאק. אינני יודע מה זה גן עדן, אין לי השגות, אבל אם יש גן עדן בעולם הזה, הרי שהלימוד של הראש ישיבה היה גן עדן הזה… ישבנו כשבכל הבית היה חושך, הרעבעצן כבר הלכה לישון, ובחדר של ראש הישיבה היה אור – האור הגשמי לא היה כזה גדול, הראש ישיבה היה שנים לומד לאור שתי פלורסנטים קטנים, אבל האור, המתיקות, לא שייך לתאר את התענוג הזה… לא היינו הולכים כמעט לשמחות, חוץ מלמשפחה הקרובה ביותר, פשוט כי לא שייך היה לוותר על התענוג. אין גן עדן יותר מזה. לשבת כמה שעות, ללמוד, פשוט ללמוד ולחפש את האמת. אצל הראש ישיבה לא היה שום דבר אחר – רק תורה לשמה, כפשוטו ממש, זו המתיקות הכי גדולה שיכלה להיות.
העמל של ראש הישיבה, החיפוש העיקש שלו אחר האמת, היה מפעים ביותר. אני זוכר פעם אחת שלמדנו מסכת זבחים, זה היה בדף כה עמוד ב' אם אינני טועה, שהראש ישיבה ניסה להבין שם כמה מילים בדברי רש"י במשך שעה וחצי! היה זה מחזה מפחיד ממש. הוא ישב על כסא גבוה בלי משענת, על יד השולחן, הוא תפס את ראשו בשתי ידיו, וורידיו בלטו, ובמשך שעה וחצי עמל ועמל בדעתו להגיע לחקר האמת בדברי רש"י. ולבסוף אמר לנו בשקט: איך וויס נישט דעם פשט, – אני לא יודע מה הפשט…
אנחנו ישבנו כל הזמן הזה וחיכינו, שתקנו כמובן, ולבסוף כשאמר לנו שהוא לא יודע פשט, היה לי יצר הרע לשאול אותו מה חשב בכל הזמן הזה… אבל קצת דרך ארץ עוד למדנו מהראש ישיבה… אבל ראינו במוחש שם את המתיקות הגדולה ביותר שיכולה להיות!
הראש ישיבה הרי היה מרבית שנותיו ר"מ בישיבה קטנה, אלו הדרכות עוד היה מכוון את הבחורים הצעירים?
אני זוכר שהראש ישיבה מסר פעם שיחה לבחורים ודיבר על המשימה העיקרית של בחור הישיבה: להכין היטב את השיעור, להקשיב לשיעור כמו שצריך ואז לחזור עליו. זה כל מה שבחור צריך להתמקד עליו.
ורואים בחוש שהדרך הזו היא המובחרת לבחור המבקש לגדול. גם בחור שהוא בעל כישרון וחושב שהוא לא צריך את זה, אבל שיידע שזה העיקר. כך יוכל לגדול ולהיות תלמיד חכם. זה השטייגן העיקרי.
ועוד עניין שהיה חוזר עליו כסדר, שבחור צריך לדעת שסדרי הישיבה הם קדושים. הסדר שנקבע בישיבה, בתורה, בתפילה ובמוסר ובכל הדברים – זה הסוד שמעמיד את הבחור לגדול כראוי. גם מרן ה'סטייפלער' היה מזרז את הבחורים כך, שימלאו את הסדרים הקבועים בישיבה. לא לחפש מעבר. בחור רוצה להיות ער עד שתיים בלילה, הוא חושב שמזה יגדל, ולא היא. לא בזה מונח הגדלות. רק אם ישמור את סדרי הישיבה כמו שצריך, יבוא לתפילה בזמן, ללמוד בסדרים, לנוח כשצריך ולאכול כשצריך. לשמור את הסדרים. פשוט למלא את המטלות הפשוטות, להכין את השיעור, לבוא מוכן, להתרכז, לחזור. ככה גדלים! אני לא יודע כמה זכיתי אני לעשות שטייגן, אולי קצת זכיתי, ואני חושב שזה בעיקר בגלל הדברים האלה.
ואני חושב שזו ההדרכה הכי טובה לכל יהודי, אבל ל'ישיבה-בחור' בפרט: אתה רוצה לגדול, תקיים את השולחן ערוך כמו שכתוב, תלמוד את הסדרים של הישיבה – תבוא לתפילות, תלמד, אל תתבטל. תקיים מה שכתוב בתורה. דאס איז דאס. זו הייתה ההדרכה של הראש ישיבה תמיד.
מאות פעמים ואלפים באו לראש ישיבה: הראש ישיבה, איזה חיזוק אפשר לעשות? "תרי"ג מצוות" כך היה עונה. ואם היה מישהו לפעמים מתעקש בכל זאת… היה הראש ישיבה אומר לו תקפוץ על הגג… מה זה בכל זאת?! תקיים את התרי"ג מצוות! הראש ישיבה היה חוזר הרבה על דברי ה'סטייפלר' שהיה אומר: מי שזוכה לקיים את השולחן ערוך הוא צדיק! אבל אנשים מחפשים יותר מהשולחן ערוך… תקיים את השולחן ערוך.
ואכן הראש ישיבה לא היה עושה דברים חריגים. הוא היה קם בבוקר, הקפיד על 'נעגל וואסר' ליד המיטה, ומיד שהיה קם, כשהיו אומרים לו "א גוט מורגען הראש ישיבה", פחות מארבע שניות על השעון, בדקתי את זה, הוא כבר היה עם רגלים על הרצפה, כך היה עד שהיה קרוב לגיל מאה! אין לזה הגיון… הוא היה זורק את הפוך, (עד שהסכים לישון עם פוך, רק באמצע החורף כשהיה קר מאד, אחרת לא היה רוצה לישון עם פוך) פותח את העיניים, ומתיישב. למה? כי כך כתוב בשולחן ערוך כתוב: "יתגבר כארי", והוא קיים זאת כפשוטו ממש. היה נוטל 'נעגל ווסער', לאחר מכן היה שופך את הנעגל ווסר, אומר ברכות השחר, אשר יצר, אלוקי נשמה, ברכות התורה, מקיים את ההלכה מתיישב ללמוד – להיות יהודי. כמו שכתוב בשולחן ערוך. כמו שלומדים בישיבות. לא צריכים בגדולות ובנפלאות ממני, לא צריכים איזה הדרכה מיוחדת, תלבש קרניים… זה מה שראינו, גודלים מהפשטות, מהישרות, תלמד, זהו! זה מה שאני חושב.
ובוודאי שאם כל אחד יקח משהו מהדברים האלו ויתחזק בבניין עולמו, יהיה זה עילוי נשמה גדול לראש הישיבה, ומי ייתן שיהיה לכולם כאחד רק טוב, ושתצליחו מאוד אמן!
(מתוך שיחה מיוחדת לעלון 'הישיבה' של ארגון 'אחינו')