הרב אהרן כהן
"בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא י"ט, ט"ו)
רש"י: "ד"א בצדק תשפוט עמיתך, הוי דן את חברך לכף זכות"
הגמ' (שבועות ל') מבארת: "ולא בדין בעלי דינים הכתוב מדבר, אלא ברואה חברו עושה דבר שאתה יכול להכריעו לצד עבירה ולצד זכות, הכריעו לזכות ולא תחשדהו בעבירה". אילו היו אוהבים אחד את השני, בוודאי כל אחד היה נתלה בכל אפשרות שהיא, כדי שידונו את חברו לכף זכות. לפנינו מעשה מופלא – מספר "אדרבה" המלמד עד היכן מגיע החיוב לדון כל אדם לכף זכות.
נכדו של היהודי הקדוש, רבי מרדכי רבינוביץ זצ"ל, עלה לארץ ישראל. בטרם הפליג, נסע להיפרד מהמגיד מטריסק. כשהגיע לעיירה טריסק, ראה שכל אנשי העיירה, אנשים נשים וטף, התכנסו בבית הכנסת. נכנס אף הוא לבית הכנסת, שהיה מלא מפה לפה, והתיישב. לפתע השתרר שקט. בפתח בית הכנסת הופיעו שני עשירים גדולים, כשהם רצוצים ושבורים, עלו על הבימה והתחילו לדבר. הקהל הטה אוזן למעשה הנורא שסיפרו הסוחרים בקול בוכים:
"היינו בדרך ליריד, כשבאמתחתנו צרורות גדולים של כסף, באמצע הדרך הבחנו במלמד המשרך את דרכו ברגל ותרמילו על כתפו. נכמרו רחמינו עליו, והצענו לו לעלות על העגלה. המלמד עלה ונסענו יחד בעגלה. כעבור יומיים הגיעה שבת. אמרנו למלמד שיכנס עמנו לאכסניה, ויתארח שם בשבת על חשבוננו. לפני שבת קודש, כשהגענו לחדר בו התארחנו החבאנו את צרור הכסף שהיה לנו בארון שהיה בחדר.
המלמד היה יודע ספר, ובשבת הנעים את הסעודות בדברי תורה ערבים ונחמדים. הגיע מוצאי שבת, נגשנו ליטול את צרור הכסף. ספרנו את הכסף והנה חסרים מאתיים רובל! חיפשנו בקדחתנות מרובה, הרי אף אחד לא היה כאן, רק אנחנו והמלמד. התחלנו לחשוד במלמד, נגשנו אליו ושאלנו בעדינות: "אולי, אולי…" אמר המלמד: "חס ושלום, לא לקחתי מכם מאומה!"
המשכנו בחיפושים אך העלינו חרס. ניגשנו בשנית אל המלמד ואמרנו לו: "אין ברירה, עליך לתת לנו לבדוק את הכיסים שלך". בדקנו את הכיסים, מששנו את בגדיו, והנה הרגשנו שבמכפלת יש משהו, קרענו את המכפלת, ולעינינו התגלו מאתיים הרובלים!
התחלנו לצעוק על המלמד: "תתבייש לך, זוהי הכרת הטוב שלך כלפינו? אנחנו אירחנו אותך על חשבוננו בשבת ואתה גונב מאתנו כסף? אינך מתבייש?!" אבל המלמד הכחיש את האשמה מכל וכל, וטען כי זה הכסף שלו שהרוויח ביושר מן המלמדות, כסף שעבד עליו כמה חודשים. בעלת האכסניה ששמעה את הצעקות מאחורי הדלת, פתחה את הדלת והוסיפה שמן למדורה: "עכשיו אני מבינה! לפני הדלקת נרות ביקש ממני המלמד חוט ומחט, כעת אני יודעת לשם מה היה צריך את החוט והמחט, הוא רצה לתפור את המכפלת, ולהסתיר את הכסף הגנוב".
התחלנו להכות אותו, מספרים הסוחרים לפני קהל ועדה, מכות נמרצות והשארנו אותו כך, שרוע על הרצפה, מוכה וחבול. המשכנו בדרכנו. כעבור יומיים השיגה אותנו עגלת הדואר המהירה, והרכב הודיע שיש בידו דבר דואר דחוף עבורנו.
התברר, שאשתו של אחד מאתנו שלחה מברק לבעלה, ובו היה כתוב כך: "כשיצאת לדרך לא הייתי בבית. כמה שעות לפני שיצאת, נזקקתי בדחיפות למאתיים רובל, פתחתי את הארנק שלך והוצאתי משם את הסכום הדרוש, ומאחר ולא היית בבית, אני שולחת לך את ההודעה הזו, כדי שתדע שחסרים לך מאתיים רובלים בארנק"…
אוי! גיוועלד!
תפסנו את עצמנו, מה עשינו? לשווא חשדנו במלמד, לשווא היכינו אותו וביזינו אותו!
החלטנו מיד לפצות אותו בכל הון שבעולם. חזרנו לאכסניה. המלמד כבר היה חולה אנוש מרוב צער, כאב ובושה. לקחנו לו את הכסף, שכר עבודה של כמה חדשים, הוספנו מכות נמרצות ובושות, וכעת, מצבו היה קשה והוא נטה למות. קראנו לרופא, אבל עד שהלה הגיע, כבר נפח המלמד האומלל את נשמתו ועבר לעולם שכולו טוב.
רצנו מיד לטריסקער מגיד, ובקול בכי, נהי וקינה סיפרנו לו את אשר ארע לנו. בכינו לפניו: "מה עשינו?! שפכנו דם נקי! מאידך גיסא, מה יכולנו לעשות, כלום אפשר היה שלא לחשוד בו? הרי לא היה אף אחד בחדר מלבדו, מה עושים כעת? במה יתכפר לנו איבוד דם הנקי?"
המגיד הורה לנו לתקן שלושה דברים: א. לקבל על עצמנו לפרנס את ילדיו, ובבוא העת לחתנם כאילו היו הילדים שלנו. ב. לקחת על עצמנו גלות, כדין "הורג נפש נקי בשגגה". ג. לאסוף את כל תושבי טריסק, אנשים נשים וטף, ולספר את הסיפור הזה, וללמד את כולם שאפילו כשנראה במאת האחוזים שפלוני גנב, גם אז מוטלת עלינו החובה שחייבונו חכמים: "הוי דן את כל האדם לכף זכות"!