קול השופר מהדהד כבר, בבתי כנסיות בכל רחבי העולם היהודי לאחר תפילת שחרית, ומרעיד ליבותיהם של ישראל להכין ליבם ולעוררם בתשובה, לקראת יום הדין הקרב ובא. בחלקם- בני עדות המזרח- שופכים ליבם ב"סליחות" כבר מראש חודש אלול, והשבוע הצטרפו אליהם בני אשכנז. אלו ואלו מכוונים לאביהם שבשמים שנזכה ,לשנה טובה ומתוקה.
"יתד נאמן" יצא במסע חובק עולם לכמה קהילות יהודיות ברחבי תבל, לא בקהילות המרכזיות והגדולות, במטרה ללמוד כיצד אחינו בשרנו נערכים לקראת "ירח האיתנים", ואיך נראה חודש תשרי המלא וגדוש – על שלל מצוותיו, הנהגותיו ושמחותיו בקהילות שמעבר לים ולמדבריות.
זה לא "מסע". כותב השורות עדיין לא ביקר בקהילות הקדושות, אך בהחלט שמע והתרשם משיחות בלתי אמצעיות, איך זה לקבל היתר להתפלל עם העבריינים במקומות מסוימים ולהתכוון לצאת ידי חובה בכל מילה? ההיערכות היא מעניינת מאוד, כפי שתוכלו להתרשם בפרקים הבאים שיתפרסמו בשבועיים הקרובים במסגרת מדור "עולם יהודי". צאו עמנו למסע מרתק בין הקהילות.
מלייה, צפון אפריקה
בחרנו לפתוח עם העיר מלייה, מובלעת ספרדית במרוקו. אזרחי מלייה אמנם מתנערים מהגדרתם כ"מובלעת", ומדגישים בכל הזדמנות כי מדובר ב"שטח ריבוני ספרדי בצפון אפריקה, שנולד עוד הרבה לפני שמרוקו קמה". יהודי הקהילה מרבים להפליג בסיפורי ההיסטוריה המקומית, ורואים עצמם נצר למגורשי ספרד, למד שרידים מיהודי מרוקו שביקשו לעלות לארץ ישראל ונתקעו בדרך.
ערב חגי תשרי הממשמשים ובאים, שוחחנו עם רבה של הקהילה הרה"ג ר' יהודה ורשוואר שליט"א, ושמענו ממנו על שישה בתי כנסת הפעילים בימי החגים ברחבי העיר. המרכזיים ביניהם הם בית הכנסת הגדול והמרכז "אור זרוע" ובית הכנסת "אל מושנינו", שנקרא כך על שם רבו הראשון של בית הכנסת ומיסדה.
לדברי הרב ורשוואר, רוב התפילות מתנהלות בנוסח מרוקאי. בחלק מבתי הכנסת נכנסו בשנים האחרונות נוסחים ישיבתיים, שהביאו עמם צעירי הקהילה שלמדו בישיבות בארה"ק, חזרו לכאן והטמיעו את המנגינות והאווירה התורנית – ישיבתית. "למעשה", מסביר הרב וורשוואר, "רוב הקהילה מסורתית וחלק גדול ומכריע של הצעירים נשלחים לישיבות, וזה ב"ה משפיע על ההווי הרוחני של הקהילה. אמנם בראש השנה ויום כיפור כמעט ואין צעירים בתפילות, הם עדיין נשארים בישיבות בארץ, אך הבוגרים שנשארו לגור כאן בהחלט שינו את פני הקהילה. לקראת חג הסוכות שאז הבחורים בבין הזמנים משתנה האווירה בקהילה לגמרי. יש כאן ישיבות בין הזמנים ואירועי שמחת בית השואבה".
הרב וורשוואר משתף בתשובה לשאלה איך נראה הרחוב היהודי בסוכות ומספר, כי לרוב אנשי הקהילה אין סוכות פרטיות. בודדים שיש להם חצר או מרפסת, בונים לעצמם סוכה פרטית, אלה מארחים את שכניהם כמיטב המסורת המרוקאית…
בתי הכנסת בונים סוכות גדולות בחצר ושם בעצם מקיימים אנשי הקהילה את מצוות החג. מעניין לציין כי העונה של גזימת הדקלים יוצאת תמיד לפני חג הסוכות, כאן במלייה גדלים הרבה עצי דקל, והממשל המקומי מבצע את עבודות הגינון ובסיכום ישן מול העירייה- הקהילה היהודית מקבלת סכך טרי עד הבית.
העירייה אף מסייעת בפעילות הדת של הקהילה, ומתקצבת את אירועי 'שמחת בית השואבה'. גם בבית הספר היהודי ע"ש דוד מלול, מתקיימות מידי שנה פעילויות במימון העירייה. בשנה באחרונה נערכה תערוכה של כ- 40 סוגי סוכות, בסיוע העירייה!
לדברי הרב: "אין לנו אנטישמיות. ב"ה חברי הקהילה מסתובבים בצורה חופשית עם הלבוש היהודי ברחובות מלייה. עם כיפה וציצית וחליפה". הרב מציין אנקדוטה מעניינת הקשורה לחג הסוכות, ומושכת עניין רב בקרב המקומיים. "המרוקאים נוהגים לחבוט את הערבות דווקא על עפר. היות ובתי הכנסת מרוצפים בשיש, נהגו אצלנו כי בעת חביטת הערבות, שכל הקהל יוצא לרחוב העיר, שם נהגו לחבוט את הערבה בעפר. המוני תושבים ותיירים מתקבצים לחזות ב'תופעה'"…
משרד התיירות המקומי ממתג את העיר ברוח של כור היתוך, עד כדי כך שבכל מסמך תיירותי, כמו גם על המרצפות ברחבי העיר, מוטבעת האות "מ" בשפות ספרדית, עברית, ערבית והודית. במחווה לישראל קרויים חמישה רחובות בעיר על שם ערים ישראליות, ובהם הרחוב תל אביב.
מלייה מונה כ- 85 אלף תושבים, והתמהיל בה מורכב מרוב מוסלמי המונה יותר מ- 50 אלף איש, היהודים עם קרוב ל- 600 נפשות. וכולם מכונסים בעיר שגודלה 12.4 קמ"ר.
נסיכות מונקו
מהמובלעת הספרדית, הפלגנו לחופי מונקו, נסיכות קטנה מאוד השוכנת לחוף הריביירה הצרפתית. היופי הייחודי של המקום המשתרע לאורך חופי הים התיכון, הכבישים המתפתלים על צלע ההרים ובין כפרים יפיפיים, וכמובן תנאי מזג האוויר הנוחים במרבית חודשי השנה- כל אלה הופכים את האזור, שעל חופיו שוכנת גם הנסיכות הקטנה והעשירה 'מונקו', למוקד משיכה עבור שועי עולם, בהם עשירים יהודים, המוצאים במקום גם עושר רוחני המופץ במקום באמצעות רבה הראשי של מונקו, הרה"ג ר' דניאל תורגמנט שליט"א, חבר "ועידת רבני אירופה"- בן תורה המרביץ כאן יהדות, ורעייתו הרבנית הפועלת בשדה החינוך היהודי, ובהצלחה לא מובטלת.
בשיחה עם "יתד נאמן" מספר הרב תורגמנט על הקהילה היפה הפורחת בנסיכות הקטנה. "הקהילה שלנו קיימת מזה קרוב ל- 55 שנה. אני אישית הגעתי לכאן לפני כשמונה שנים. לפני כשנה חנכנו מבנה בית כנסת חדש ע"ש אדמונד ספרא, והוא מהיפים שבבתי הכנסיות. מכאן אנו מפיצים את הפעילות לקהילה".
"לפני שנתמקד בחודש תשרי", מדגיש הרב, "חשוב לדעת כי למרות שהקהילה המקומית איננה מוגדרת כדתית, אך רובם הגדול מוגדרים כמסורתיים. כל שבת אנחנו עורכים קידוש לאחר התפילה. הקידוש מאחד ומאסף את כל בני הקהילה, שמשתתפים ונשארים לשמוע גם קצת על הפרשה ומענייני דיומא".
"כל בוקר ב"ה אנחנו מתפללים שחרית עם מנין. אמנם מנחה ומעריב אנחנו קצת יותר מוגבלים, אך כשיש לאחד מחברי הקהילה אזכרה, החברים מתייצבים למניין. ככלל, חברי הקהילה חמים מאוד לדת ושומרי מסורת. מלבד הפעילות למבוגרים יש גם פעילות חשובה לא פחות לצעירים. בימי ראשון ורביעי המוגדרים כימי שבתון, אנו פותחים כיתת לימוד לתלמידים היהודיים, בהן יש השתתפות ממש מלאה של כלל המשפחות, ובחסדי שמים מצליחים להכניס בהם קצת 'אידישקייט'".
"זה לא פשוט להשיג מניינים. אנחנו מנסים לשמור על הגחלת היהודית וב"ה רואים פירות בעמלנו. בשנה האחרונה אירחנו כאן את הועידה של 'ועידת רבני אירופה', כינוס זה הוסיף חיזוק רב בקרב הקהילה המקומית".
איך מתכוננים אצלכם בקהילה לקראת חודש תשרי?
"התפילות בימים הנוראים אצלנו מגוונות ואלו נדירות ביחס לכל מקום אחר. בגלל שהקהילה מורכבת מגוונים שונים של אנשים, אשכנזים, חלאבים, יוצאי לבנון ומרוקאים ועוד מעדות ועדות שונות, הרכבנו נוסחאות תפילה המחברות את כלל אנשי הקהילה. בעבר, בנוסח המקורי, לא היינו אומרים את הפיוט 'ונתנה תוקף'. כיום הכנסנו את זה לסדר התפילה. בשנתיים האחרונות הבאנו חזן מיוחד, רב קהילה מגרמניה עולה מברית המועצות, שבחן רב הצליח לגוון את התפילות בימים הנוראים לשמחת כל חברי הקהילה".
הרב תורגמנט מציין כי הקהילה פורחת ומשגשגת, ובחודשים האחרונים אף נרשמת עליה במספר חבריה. יהודים אמידים מטורקיה נרשמו לקהילה, ומתכננים להצטרף אליה כבר לקראת חגי תשרי ולעבור להתגורר כאן.
איך אתם נערכים לסוכות?
"חג הסוכות הוא חג מאוד מאחד בקהילה. אנחנו בונים סוכה גדולה ומפוארת בחצר בית הכנסת, לשם מביאים גם כמה סטים של ארבעת המינים מהעיר 'ניס' הסמוכה. רוב הקהילה משתמשת ומברכת על הסטים שאנחנו מכינים לציבור. חלק מהמתפללים הקבועים מביאים בעצמם ומסייעים באירוח יתר הקהילה המסורתית".
מאיפה אתם מביאים אוכל כשר?
"אוכל כשר מגיע בעיקר מניס. קייטרינג כשר בניס השכנה מהווה מקור עיקרי לאוכל כשר לקהילה המקומית במונקו, למרות שיש שני סופרמקטים כשרים ומאפיה כשרה אצלינו בנסיכות. בסופרמקטים מוכרים מיץ ענבים ויין כשר, מוצרי חלב ועוד".
בחלק גדול מערי אירופה בתי הכנסת מאובטחים על כל צרה שלא תבוא, האם גם אתם נערכים מבחינת אבטחה?
"הקהילה שוכרת חברת אבטחה, ומדי שבת יש לנו מאבטח בשערי בית הכנסת. באופן כללי במקביל לאבטחה הפרטית, המשטרה המקומית עוקבת אחר הקורה בקהילה, ומתגברת את האבטחה לפי השיקולים. בעיקר באזור החגים המשטרה שולחת גם ניידת משטרה שמאבטחת את בית הכנסת".
קזבלנקה, מרוקו
קזבלנקה, הנקראת בקיצור 'קאזה', ובערבית- 'דאר אלביידה', היא הגדולה שבערי מרוקו. שוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי, כ-90 ק"מ מהעיר רבאט. שטחה 113 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה כ-7 מיליון תושבים. אך מתוכם קהילה קטנה ומצטמקת של יהודי קזבלנקה.
קזבלנקה, היא לא רק עיר הנמל הגדולה במרוקו, והנמל השני בגודלו באפריקה, היא גם הבירה הכלכלית והפיננסית של מרוקו, מקום מושבם של הבנקים העסקיים וכ-60 אחוז ממפעלי התעשייה.
בשיחה עם הדיין, הרב הגאון רבי ישראל חזות שליט"א, שמענו על מנהג מיוחד של ראשי המדינה דווקא ביום הכיפורים. בידוע שמלכי מרוקו כיבדו במאוד את יהודי המדינה וזה עד עצם היום הזה, ותדיר בעת צרה ביקשו את ברכת רבני הקהילה. במנהגם שנקבע מזה שנים ונמשך גם כיום, בעיצומו של יום הכיפורים, לפני תפילת מנחה, מגיעים נציגי הממשלה המרוקאית יחד עם ראש העיר של קזבלנקה כדי לקבל את 'ברכת היהודים' לשנה החדשה, ובמהלך הטקס עורכים מי שברך למלך מרוקו "ירום הודו" ואשכבה לאביו ולסביו "מלכי מרוקו הנכבדים". כך מנהג המקום מימים ימימה.
לדברי הרב חזות, "המעמד הזה מקדש שם שמים מדי שנה בשנה. הממשלה מפרסמת אודות הביקור באופן רשמי, ומעדכנת על ברכת היהודים למלך ולממשלת מרוקו. בחסדי שמים אנחנו זוכים כאן ליחס מכבד ומכובד. אין לנו כאן אנטישמיות ב"ה", מציין הרב.
הרחקנו ליום כיפור נשמח לשמוע קצת על התפילות בראש השנה, והרב חזות נאנח: "למעשה יש לנו 26 בתי כנסת הפתוחים כאן מידי שבת, והציבור מגיע להתפלל ברוב עם. כמובן שבחגי תשרי גם כאלה הרחוקים במהלך השנה, מתקרבים ובאים לתפילות. בית הכנסת המרכזי הוא 'בית אל', אך הנקודה היא כי דווקא בחודש תשרי יש מיעוט מתפללים. בשנים האחרונות ישנה תופעה שיהודים מבוגרים יוצאים ממרוקו להתארח אצל ילדיהם בארץ ישראל, בצרפת ובארצות הברית. הם מעדיפים להיות עם ילדיהם והצעירים לא חוזרים לכאן. האוכלוסייה היהודית מתמעטת. כמוהל המרכזי של יהודי מרוקו, אני יכול להציג תמונת מצב, בה בשנה האחרונה היו לנו 3-4 בריתות בלבד, ולדאבוני האוכלוסייה המקומית מזדקנת, וידי אנשי ה'חברא קדישא' המקומית מלאות בעבודה, ר"ל".
הרב חזות עובר לתאר את חג הסוכות במרוקו, ומוצא נקודה אחת שיהודי מרוקו יכולים להתנחם בה. "את ארבעת המינים באים כולם לקחת מאתנו. הכל מתוצרת מקומית. האתרוג המרוקאי יצא שמו לתהילה למדקדקי הלכה, ויהודי הממלכה משתמשים באתרוגים שמגיעים מאזור א- גדיר. גם מייצאים החוצה לכל תפוצות ישראל. הלולבים מגיעים ממרקש, וערבות ניתן למצוא כמעט בכל פינת רחוב, וגם הדסים שונים יש בריווח".
"אנחנו לא בונים סוכות כמו בארץ ברחוב, מנסים להסתדר בעליית הגג או בבית הכנסת , שם עורכים משפחות סעודות מרכזיות. אך הרחובות בקזבלנקה לובשים חג. הערבים מתפזרים באזורים היהודים, ומוכרים עצי דקל שטופים לסכך, כך שאווירת הסוכות מורגשת גם בקרב רחובות העיר וערביי האזור".
"רק לאחרונה שופץ ה'מלאח' היהודי- האזור היהודי בעיר במימון הממשל,ה והמלך הגיע במיוחד לטקס סיום העבודות. הוא שוכן בחלק הדרום- מזרחי של ה'מדינה'. בבתיו מתגוררות כיום בעיקר משפחות מוסלמיות עניות, כשבעבר התגוררו כאן כ-25,000 יהודים. כיום מתגוררים בו מספר יהודים קטן".
"במלאח נמצא גם ביתו של רבי חיים פינטו זי"ע, שהפך במרוצת השנים לאתר קדוש ליהודים ולמוסלמים כאחד. בית הקברות היהודי העתיק- שוכן אף הוא בלב ה'מדינה' , ברובע 'בו טוויל', ובו קבורים מגדולי רבני מרוקו. בית הקברות לעומת הרחובות היהודיים, נטוש ומוזנח ומצבותיו מתפוררות והולכות. סמוך לשער עוד ניתן לראות מצבות עתיקות עשויות גושי כורכר ועליהן חקוקים תבליטים ועיטורים מיוחדים".
מינסק, בלארוס
העיר מינסק היא עיר הבירה של בלארוס והעיר הגדולה ביותר בה, וכמו כן גם בירת חבר המדינות. העיר ממוקמת על גדות הסוויסלאץ' והנימאהה. כבירה הלאומית, למינסק מעמד מיוחד בבלארוס, והיא המרכז המנהלי של פרובנציית מינסק ושל מחוז מינסק. בעיר מתגוררים למעלה מ-2 מליון תושבים. מהם קהילה יהודית וחמה.
"יתד נאמן" שוחח עם רבו הראשי של איחוד הקהילות היהודיות בבלארוס- רבה של המדינה הרה"ג ר' מרדכי ריכטנשטיין שליט"א, ושמע ממנו על "יהודי יזכור", שנקודת האידישקייט מתעוררת בהם בימי החג ומגיעים להתפלל בבית הכנסת.
"למעשה", מספר הרב ריכטנשטיין, "בקהילות בלארוס מתפללים בנוסח ליטא. יש לנו מניינים מרכזיים במינסק ובמוהילב- העיר בו נולדתי ולה היסטוריה יהודית עניפה ומפוארת. בחגי תשרי אנחנו משתדלים להעמיד את כל צרכי הקהילה היהודית- ממש שירות מלא".
"אנחנו בבלארוס מתמודדים מול קהילה גדולה של יהודים, שלצערי רוב ימות השנה אין להם קשר עם יהדות. מצד שני, הנקודה היהודית עדיין בוערת בקרבם, ובחגים אנחנו מצליחים להצית את ליבם ומושכים אותם לבית הכנסת. חלקם באמצעות הסעודות ואת חלקם עם ה'יזכור'. ככלל, השלטון המקומי נותן ליהדות מקום של כבוד וחשיבות, התרבות היהודית מוגדרת בחוק. אני יכול לציין כי נציגי השלטון מכבדים אותנו וזמינים עבורנו הרבה יותר מאשר, למשל, בארץ. חלק גדול מהפעילות הוא בעזרת תקציבים מהמדינה".
"מעמד התשליך הוא מעניין מאוד. כל הקהילה יוצאת לנהר הזורם במרחק 5 דק' מבית הכנסת. ככלל יש לנו כאן הרבה אגמים ונהרות זורמים.
"כך אנחנו מצליחים, בחסדי שמים, גם לערוך את אירועי חג הסוכות. אמנם אצלנו קריר יותר בסוכות וקצת קשה לישון בסוכה , אך משתדלים, לכל הפחות בחלק מהלילות, כן לישון בסוכה למרות הקור העז. בנוסף יש לנו סוכה גדולה בבית הכנסת, שם אנחנו עורכים סעודות מרכזיות. גם אנשי שגרירות ישראל מגיעים להשתתף עמנו ואורחים מכובדים נוספים".
"את ארבעת המינים אנחנו מייבאים בכל שנה ממקום אחר. השנה בעז"ה נקבל מהארץ. זה לא דבר נפוץ כאן שלכל אחד יש סט ארבעת המינים, זה רק ליחידי סגולה. בקהילת מינסק, שהיא הקהילה הכי גדולה, יש אולי עשרה סטים. בשאר המקומות יש אולי שני סטים לטובת קהל המתפללים. העלות לסט ארבעת המינים יכולה להגיע ל-100 דולר".
ראש
(מתוך יתד נאמן יום שלישי י"ז באלול תשע"ח | ישראל רוזנר)