הגאון רבי יחיאל מיכל שטרן שליט״א רב שכונת עזרת תורה בירושלים מספר מעשה נורא
אבי זצ"ל סיפר מעשה נורא שסיפר לו רבי אריה לוין היה יהודי בשם ר' יוסף ששכב בלי הכרה בבית החולים ביקור חולים בירושלים, ורבי אריה עמד ליד מיטתו. פתאום פקח החולה עיניו וראה את רבי אריה, ואמר לו אני חוזר עכשיו מבית דין בשמים שהחליטו להחזירני לעולם כדי לתקן מעשי, אך לא ידעתי הדרך. פתאום אני שומע אחד קורא אותי יוסף, אני מסתכל אני רואה על ההר אחד יושב וקורא לי. ניגשתי אליו ואמר לי אתה מכיר אותי? אמרתי לא, אז הוא אמר אני אזכיר לך.
המנהג בערי אירופה בכפרים שבליל שבת היו באים הרבה עניים בכל עיר בכל כפר, אשר לא היה להם מקום לאכול בשבת, המנהג היה שבסוף התפילה לפני תפילת עלינו לשבח, היו כל העניים נעמדים על יד הדלת, וכשנגמרה התפילה כל אחד לקח איתו עני לאכול על שולחנו.
באותה שבת היו הרבה עניים, ואני ביניהם. הייתי אדם גדול ושמן. כולם הסתכלו עלי, פסחו עלי ולקחו מישהו אחר מחשש שאוכל יתר על המידה. בסופו של דבר נשארתי לבד בבית הכנסת, ואף אחד לא רצה לקבל אותי. באותה שבת אתה ואבא שלך הייתם האחרונים שעזבו את בית הכנסת, אביך הסתכל עלי ואמר: "יוסף בא אנחנו לא לוקחים אותו". עזבתם את בית הכנסת ואני פרצתי בבכי, אין לי מה לאכול.
אחרי עשר דקות חזרת, שאלתי אותך מה קרה? אמרת שכשהלכת הביתה אמרת לאבא ולאמא שלך איך אנחנו יכולים לאכול אם יש יהודי שאין לו מה לאכול? איפה הרחמנות? איך אנחנו יכולים לעזוב מישהו בלי אוכל בשבת? בכית, ואבא שלך אמר לך, טוב תקרא לו. חזרת, הבאת אותי, והייתי אצלכם בשבת. אמרתי לך אז שאשלם לך בעד המצוה הזו. מאז לא נפגשנו כל ימי חיי. עכשיו אני רואה אותך אחרי הרבה שנים, יוסף, מה אני יכול לשלם לך? תגיד לי! אמרתי לו, בית הדין שלחו אותי חזרה לעולם המעשה, ואני לא יודע את הדרך. הוא הראה לי את הדרך וכשהלכתי לפי הוראותיו קמתי בבית החולים.
(מעובד מתוך 'מידות והנהגות טובות')