"וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת" (בראשית ל"ט, ח')
הנה על תיבת "וימאן" יש טעם "שלשלת", וכ' האלשיך הקדוש בספרו "תורת משה", שהרמז בזה הוא, שיוסף התנהג בחכמה, משום שדרך אנשים כאשר בא רשע לפתותו לדבר עבירה טוען הוא טענות נגד המפתהו כדי להשתיקו.
אך לא זו הדרך להציל את נפשו מעשות רע, כי יכול להיות שהמפתה הוא איש חלק לשון, שבשפת חלקות ישחית דברי הנפתה הנעימים וילכד ברשתו.
ולכן מי שמוח לו בקדקדו לא יעשה כן כי אם מיד יחליט אומר, למאן ולומר שלא יעשה בשום פנים כדבר הרע הזה אפילו אם ינוצח, ואחרי כן אם ירצה יסדר גם כן טענות נגד המפתה.
וזה היה ענין יוסף כי ראשונה החליט "וימאן" כמי שקושר עצמו בשלשלת, ואחר כך אמר טענות הן אדוני וכו'