מֵהלכות 'עירוב חצרות'
* 'עירוב חצרות' שנעשה כהלכתו, ולאחר מכן נוצר ספק האם חל – כיון שיש לעירוב 'חזקת כשרות', הריהו כשר. אולם, עירוב שיש ספק אם בכלל נעשה כהלכתו – לדעת השולחן ערוך, הריהו פסול.
* העושים עירוב חצרות בכל ערב שבת, כך שאינם זקוקים לפת העירוב עבור השבתות הבאות – מכיון שקיימו בפת זו מצוה של עירוב חצרות, ראוי שיקיימו בה מצוה נוספת ויאכלוה בסעודת שבת.
* את הפת של עירוב חצרות, יש להניח במקום שניתן לקחתהּ ממנו בשבת. ואם הפת מונחת במקום נעול שהמפתח אליו אבד לפני תחילת 'בין השמשות' – אין העירוב חל.
מֵהלכות 'תחומין'
* חכמינו ז"ל אסרו על האדם להתרחק בשבת יותר מאלפיִם אמה מהמקום בו שהה ב'בין השמשות' שבכניסת השבת, ואיסור זה נקרא 'תחומין'. ויש אומרים שהתרחקות של שנים עשר 'מיל' אסורה מדאורייתא ואם עבר ויצא חוץ לתחום – רשאי ללכת ארבע אמות נוספות בלבד. וארבע אמות אלו – יש אומרים שהן לכיוון אחד בלבד, על פי בחירתו, ורשאי ללכת גם לקו האלכסון של ארבע על ארבע אמות המקביל לקו שבו בחר. ויש אומרים שארבע האמות נמדדות לכל כיוון ממקום עמידתו, דהיינו שרשאי ללכת בכל השטח של שמונה על שמונה האמות המקיף אותו כאשר הוא במרכזו.
* איסור תחומין אסור גם ביום טוב, אלא שנחלקו הפוסקים לפי הדעה שתחום שנים עשר מיל אסור בשבת מדאורייתא, האם גם ביום טוב איסורו מדאורייתא.
* בנוסף על איסור תחומין לאדם עצמו, אסור גם להוציא כל חפץ שברשותו, בין אם הוא שייך לו, ובין אם הוא מושכר או מושאל לו, אל מחוץ לתחומו של האדם.
* מי שנצרך לצאת בשבת ממקומו לצורך מצוה, ואינו יודע אם המקום שאליו צריך להגיע הוא מעבר לתחום של אלפיים אמה – רשאי למדוד את אלפיים האמות בפסיעותיו.
קביעת 'תחומי' חפצים על פי אנשים שונים
* חפץ השייך בשותפות למספר אנשים, או שמספר אנשים שכרוהו או שאלוהו בשותפות – מותר לטלטלו בשבת רק בשטח הכלול ב'תחומם' של כל השותפים.
* שותפים במאכל או במשקה, ובכל דבר שניתן לחלקו בשבת, אשר חילקו את שותפותם בשבת – תחומו של כל אחד מהחלקים נקבע על פי תחומו של השותף שקיבלו.
* בהמה שנמסרה לרועה – נקבע תחומהּ על פי תחומו של הרועה, ולא על פי תחומו של בעליה; ואף אם מדובר ברועה גוי. ואם נמסרה בשבת עצמה, ויש מספר רועים בעיר, נחלקו ראשונים בדינהּ.
* בהמה שנמסרה לאחריותם של שני רועים במקביל, תחומהּ נקבע על פי תחום בעליה, כיון שבאופן זה אין רצונו להעביר את הבהמה לרשות הרועים במידה כזו שתחומהּ ייקבע על פי תחומם.
* השואל חפץ מחבירו לשבת, תחומו של החפץ נקבע על פי תחומו של השואל. ודין זה הוא אף במקרה שהשואל לקח את החפץ מהמשאיל בשבת, ובלבד שנדברו ביניהם על כך לפני כניסת השבת.
* אשה שלוותה משכנתהּ ביום טוב מצרך כלשהו להשלמת תבשיל – אם מדובר במצרך המשמעותי להשלמת התבשיל, תחומו של התבשיל נקבע גם על פי תחומהּ של השכֵנה.