היום נלמד: 'שומע כעונה'
יום ראשון כ"ז בניסן תשע"ז
אתה נאלץ לשמוע קידוש מאדם ש'בולע' את המילים - כיצד תנהג?
כלל אמרו חכמינו ז"ל בנוגע לברכות: 'שומע - כעונה'; דהיינו, השומע ברכה מפי אחר, ומכוון לצאת ידי חובתו, וגם המברך מכוון להוציאו ידי חובה, יוצא ידי חובתו. וצריך השומע לתת את דעתו על שמיעת הברכה; אך אם אוזניו שומעות את הברכה ודעתו מוסחת, אף אם התכוון לפני הברכה לצאת ידי חובה - יש מהפוסקים שצידד שלא יצא. ואם שומע מאדם שמברך במהירות ומבליע את התיבות, אינו יוצא ידי חובה, ויאמר בעצמו; ואם נאלץ לשמוע קידוש מאדם כזה - הורו הפוסקים שיאמר את מילות הקידוש בעצמו, והקידוש חל על הכוס שביד חבירו. [משנ"ב ג; ביאורים ומוספים דרשו, 1]
האם ניתן לכתחילה להוציא אדם אחֵר בברכת 'בורא נפשות'?
בברכת הנהנין על מאכל ומשקה וריח, ובברכת השבח, לכתחילה אין אדם רשאי להוציא את חבירו אלא במצב של 'קביעות' שבו הם מחוברים ומצורפים יחד; ואז יש מצוה בדבר שיוציא האחד את חבירו, כפי שנאמר: "ברָב עם הדרת מלך". וקביעות זו אפשרית רק בברכה ראשונה, שעל ידהּ כולם מותרים באכילה ואין דעתם להפרד; וראה להלן; אבל בברכה אחרונה אין כלל אפשרות של 'קביעות' - למעֵט ברכת המזון ב'זימון' - כיון שדעתם להפרד מיד לאחר הברכה. ובברכת המצוות, רשאי אדם להוציא את חבירו לכתחילה אף שלא במצב של 'קביעות'. [שו"ע א, משנ"ב א, ד, ז, ח, ט ו־יא, וביה"ל ד"ה על]
איזו משמעות הלכתית יש לאכילה ליד שולחן?
בברכה ראשונה - בפת ויין, צריך ששניהם יֵשבו סביב שולחן אחד, אך עמידה אינה נחשבת למצב של קביעות. וביֶתֶר המאכלים והמשקאות, ברכת הריח וברכת השבח - לדעת השולחן ערוך רשאי האחד להוציא את חבירו כאשר שניהם יושבים סמוכים זה לזה, אף שלא סביב שולחן אחד; ולדעת הרמ"א, מלבד בפת ויין אין כלל אפשרות של 'קביעות'. ועם זאת, רבים נוהגים לעמוד ב'קידוש' וב'הבדלה', הגם שיש בהם ברכת 'הגפן' שהיא ברכת הנהנין, כיון שמתוך שיוצאים ידי חובת ברכת הקידוש ההבדלה, יוצאים גם ידי חובת ברכת הגפן, וכן ידי חובת ברכת הבשמים. [שו"ע א, משנ"ב ה ו־ו, שעה"צ ב, וביה"ל ד"ה על; ביאורים ומוספים דרשו, 3]