יום ראשון י"ז באדר ב' תשע"ט
איזו חצר ניתן להתיר ב'לחי' או ב'קורה'?
דוגמה להבהרת ההלכות דלהלן, העוסקות ב'מבוי', ובחצר רשות היחיד: מבוי או חצר, המוקפים במחיצות משלושה צדדים, כגון צפון, מערב ודרום, והצד הרביעי, המזרחי, פרוץ, והוא מכונֶה 'פתח המבוי'; הקו שממזרח למערב, דהיינו אורך הצד הצפוני (והדרומי) – מוגדר כ'אורך' המבוי והחצר; והקו שמצפון לדרום, דהיינו, אורך הצד המזרחי (והמערבי) – מוגדר כ'רוחב' המבוי והחצר.
וכפי שלמדנו, חכמינו ז"ל אסרו טלטול חפצים ברשות היחיד כזו, והתירו זאת על ידי הצבת 'לֶחי' או 'קוֹרה' בפתח מבוי, שהוא רחוב שחצרות רשות היחיד פתוחות לתוכו, מותר לטלטל בתוכו.
ולא תיקנו זאת אלא במבוי שצורתו רגילה, והיינו, שאורכו יָתֵר על רוחבו ולוּ במעט, כדרך המבואות. וחצר העשויה כצורת מבוי, דהיינו שאורכהּ יָתֵר על רוחבהּ – אם היא פרוצה בצידה הרביעי לְמבוי, דינהּ כמבוי, וניתרת בלחי או בקורה.
[שו"ע שסג, כו-כז, משנ"ב קה, קו ו־קטז, ושעה"צ עח]
האם בזמננו ניתן להתיר מבוי ב'לחי' או ב'קורה'?
כאמוּר, חצר שצורתהּ כצורת 'מבוי', ופרוצה למבוי, דינהּ כמבוי. ואף קַל דינהּ מדין המבוי – שהמבוי אינו ניתר ב'לֶחי או ב'קוֹרה' אלא כשפתוחות לתוכו שתי חצרות אשר בכל אחת מהן שני בתים, (ראה תקציר לאתמול); ואילו חצר זו ניתרת בלחי או בקורה אף כשאין חצר אחרת פתוחה לתוכה.
אולם, אם חצר זו פתוחה לרשות הרבים או ל'כרמלית'; וכן כל חצר שצורתהּ כצורת חצר רגילה, דהיינו, שאורכהּ אינו יָתֵר על רוחבהּ – אינן ניתרוֹת על ידי לחי או קורה, כי אם על ידי 'פַּסים', שהם שני לְחָיַיִם, לשני צידי הפתח, (ראה שו"ע לעיל, ב), או על ידי 'צורת הפתח'.
ומבוי שאין פתוחות לתוכו שתי חצרות, דינו כחצר. ויש אומרים שבזמננו לא קיים כלל דין מבוי שחצרות פתוחות לתוכו, כיון שהחצרות אינן משמשות לדיור כבזמן חז"ל; ולפיכך, דין כל המבואות כחצר.
[שו"ע שסג, כו, משנ"ב קז; ביאורים ומוספים דרשו, 90]
מדוע נהגו להתיר מבואות וחצרות ב'צורת הפתח' בלבד?
בהמשך לאמוּר: מנהג ישראל מקדמת דנא, להתיר את כל סוגי ה'מבואות' והחצרות הפרוצים בצידם הרביעי, רק על ידי 'צורת הפתח', ולא על ידי 'לֶחי', 'קוֹרה', או 'פַּסִים'.
וטעם המנהג, משום שמבואות רבים דינם כחצר; ועוד, שיש מהם שפרוצים בשני צדדים, ובאחד מהם פרוצים לרשות הרבים או לכרמלית, ובצד זה ראוי מן הדין להחמיר ולעשות בהם צורת הפתח; וכן פעמים שהפירצה בצד הרביעי רחבה יותר מעשר אמות, ובאופן זה לא מועילים לחָיים, ונדרשת צורת הפתח מעיקר הדין.
ובמבוי הפרוץ משני צדדיו, כלומר, בצד אחד לרשות הרבים או לכרמלית, ובצד אחד למבוי אחר או לחצר – יש לעשות צורת הפתח בשני הצדדים; אך בצד הפתוח למבוי או לחצר – אם רוחב הפירצה עשר אמות או פחות, ונפל בשבת ה'משקוף' של צורת הפתח ונותרו רק ה'מזוזות' של המשקוף, ניתן לסמוך בתורת לחָיים.
[שו"ע שסג, כו, משנ"ב קי-קיא; ביאורים ומוספים דרשו, 91]