"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה (במדבר י"ג, ל')
עלה נעלה – מביא רש"י את דברי חז"ל במסכת סוטה (לה:) שאפילו בשמים היא והוא אומר לנו עשו סולמות ועלו לשם, נעשה כן ונצליח.
דברי חז"ל אלו יש בהם תמיהה גדולה. וכי על ידי סולם יש אפשרות יותר גדולה להגיע לשמים מאשר בלא סולם?? וא"כ לשם מה אמר להם כלב בן יפונה עצה זו? הרי לעלות לשמים צריך משהו ניסי ומה הסולם יועיל לכך?
ומכח קושיא עצומה זו, ייסד מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל יסוד גדול לכל אדם בדרך עבודת ה'. רבים הם האנשים המגלים סימני יאוש בראותם את 'גודל המאמץ' הנדרש מהם כדי להגיע לדרגות רוחניות, כדי להיות יהודי רוחני שומר תורה ומצוות, ומסקנתם המידית – 'זה לא בשבילי, זה גדול עלי', ומשכך נשארים הם תמיד בדרגה נמוכה מבלי שאיפות להתגדל ולהתרומם בעבודת ה', מבלי היכולת להתגבר על המכשולות הגדולים שהיצר מייצר בכל דרך…
כאן גילו לנו חז"ל יסוד גדול למתייאש המצוי, הקב"ה לא דורש מאתנו 'להגיע לשמים'!! הקב"ה דורש מכל אחד שיעשה מאמץ ויראה את רצונו להדבק בו ובדרכיו, להראות שהוא מנסה עד כמה שיכול לרצות ולהצליח, 'עשו סולמות ועלו לשמים', בודאי שא"א להגיע עם סולמות לשמים, אבל הקב"ה רק מבקש תעשו מצדכם מאמץ שימו סולם תתחילו לעלות, אני כבר ידאג משם ל'מעלית מהירה' שתעלה אתכם עד הפסגה 'כי יכול נוכל לה'.
א"א לבקש מהקב"ה שישלח לנו הצלחה במעשינו, ללא מאמץ ורצון מצידנו, כשאנחנו מראים ועושים מאמץ, שמים סולם ומתחילים לעלות, אז הקב"ה כבר ידאג להעלות אותנו בדרכיו שלו, ונראה הצלחה בכל דרכינו.
***
באחת הערים בארה"ב התקיימה תחרות של טיפוס מדרגות, תחרות שגרמה בסופה הפתעה ושינוי כיון בחיים, לרבים מהמשתתפים בה.
בהגיע יום התחרות התאספו רבים במקום הארוע, וככל שהתקרבה שעת תחילת התחרות ההתרגשות בקהל הצופים הלכה וגדלה, רבים הצטופפו למרגלות הבנין רב הקומות וחיכו לשריקת הפתיחה, שתודיע על תחילת המרוץ אל ה100! זו תחרות בה מנסים כמה אנשים את כוחם ומזלם בטיפוס במדרגות של בנין בן 100 קומות, מי שיגיע ראשון לקומה ה100 יוכרז כמנצח ויזכה בפרס כספי גדול! כמובן שהמעליות הושבתו והמרוץ נעשה במדרגות הבנין בלבד.
וזה הגיע! נשמעה שריקה ובאחת התחילו המטפסים בתחרות הדורשת מאמץ רב, וכך לאחר כמה דקות נראו הראשונים שנשברו, אחד בקומה ה15, שני בקומה ה19, וכן הלאה, יש שהמשיכו במאמץ רב והגיעו עד קומה 25! אחד אף התאמץ והצליח להגיע לקומה 37! אבל גם הוא הכריז על סיום!…..
והנה כשהמתח בשיאו, נראה אחד המטפסים מוציא ראשו מקומה ה-50 ומראה סימון של נצחון בידיו, לפליאת הצופים למטה בסיבת נצחונו כשהצליח רק מחצית דרכו, ויש לפניו עוד 50 קומות, החווה שוב בידו לאות נצחון! ואז הכריז בקול רם, הגעתי במאמץ רב לקומה 50, ושם יש שלט גדול 'אם הגעת לקומה 50 אתה יכול לעשות את שאר הקומות במעלית שפועלת מקומה זו'!
כמובן שמטפס זה הוכרז מיד כמנצח, אף שלא הגיע בפועל לקומה ה100!!
מעשה זה ממחיש ומחזק בתוכנו את האמת, כי אל לו לאדם להתייאש מגובה המאמץ הנדרש ממנו בעבודת ה', מה שנדרש ממנו זה להתאמץ ככל יכולתו ולבקש ולהתפלל, ואז כבר מגיעה המעלית ומעלה אותו לפסגת ההצלחה והרוממות.
נראה לי שבעל התניא אומר שהסייעתא דשמיא מתחיל רק לאחר שאתה עשית את כל מה שביכלתך!
ישר כח! אגוט שבע'ס!