"תופיני מנחת פיתים תקריב ריח ניחוח לה' " (ו, יד)
במנחת העני מדבר הכתוב, וכתב רש"י שמלמד שמנחת העני טעונה פתיתה לפתיתים, וכן כתבה התורה בפרשת ויקרא "פתות אותה פיתים".
מדוע באמת הצריכה התורה דוקא במנחת העני לפתות אותה לפתיתים? מה המעלה שיש בזה?
באור נפלא ביאר הגאון רבי אהרון בקשט זצ"ל, שהתורה חסה על כבודו של העני, שמביא לקרבנו מנחת סולת וקצת שמן, לעומת העשיר שמביא פרים ועולות, ובודאי מרגיש העני עליבות מסויימת בהקריבו מנחה כחושה, לכך חסה התורה על כבודו וציותה לפתות את מנחתו לפיתים ובכך תראה מנחתו רבה וגדולה והמחבת בו נעשית המנחה יהיה מלא וגדוש, וירום לבבו בהקריבו קרבן לפני ה'.
יסוד גדול וחשוב עד מאד מלמדת אותנו התורה בזה, שיש לדאוג לעני שיהיה לו כדי מחסורו, אבל בזה לא די, יש גם לדאוג שירגיש מכובד, לעשות תחבולות שלא ירגיש העני בזוי ושפל בנתינה זו, אלא אדרבא לרומם אותו בנתינה לתת לו תחושה שהוא בכלל הנותן ואנחנו המקבלים – כי זה האמת, זוהי פסגת מעלת הצדקה!
***
לפני למעלה ממאה שנים, הפציעה ברוסיה תנועת 'הקומניזם', שדגלה ב'ביטול הקנינים' של כל האזרחים ויצירת חברה של אנשים שלכולם יהיה מעמד וממון שוה, הם בדרכם האכזרית כדי להשליט דעתם והשקפתם, הרגו וטבחו במליונים רבים עד שהצליחו להשתלט על כל אדמות ונכסי האומה הרוסית ולדכא עד עפר את כל נתיניהם שהיו משעובדים לדרכם – לחלק את כל אוצרת המדינה ונכסיה שווה בשווה לכל האזרחים.
כמובן שקמו מתנגדים רבים לתנועה זו, ומעשה היה שניגש קומניסט אחד למרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל ושאלו: מה אתם כל כך מתנגדים לקומוניזם הרי גם אצלכם בתורה כתוב שיש לתת מעשר וצדקה ועוד כהנה וכהנה על מנת להחיות את העניים והחלשים? וא"כ מדוע אפוא מתנגדים אתם לשיטת השוויון בין עניים לעשירים הנהוגה אצלנו? ענה לו הרב תשובה נחרצת: התורה הקדושה מחנכת את היהודי לרצות שהעני יהיה שווה אליו! כלומר שישתדל לעשותו עשיר ונכבד כמוהו! אבל אתם כל שאיפתכם היא שכולם יהיו עניים וכך תוכלו אתם אנשי השלטון לרדות בהם ולעושקם! ופני הקומניסט הלז חפו!
צדקה זה לא לעזור לעני בעניותו, צדקה זה לעזור לעני לצאת מעניותו! לרומם אותו ולדאוג לו לצאת ממצבו – זוהי פסגת מצות הצדקה!
***
מעשה היה שקנתה אשתו של מרן רבי ישראל מסלנט זצ"ל שטר הגרלה, כשנודע הדבר לרבי ישראל, הקפיד על כך ומיהר לאסוף שני עדים ואמר לה בפניהם דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן עד עולם!
לתמיהת הנוכחים הסביר רבי ישראל – שהוא חושש שמא השטר יעלה בגורל ותבוא לידי עשירות, והלא דבר ידוע הוא שאם הקב"ה חונן את האדם בעושר אין זה לטובת עצמו בלבד אלא הוא בבחינת גבאי צדקה להיטיב בזה לעניים ולנצרכים, גבאי צדקה חייב לחפש חיפוש אחר חיפוש אולי נמצא בקצה העיר איזה עני שיש לחלצו מן המיצר או חולה שיש לעזור לו בשעת דחקו ואם יש באיזה מקום ילד קטן בן עניים הריהו צריך לשכור עבורו מלמד ללמדו תורה ולחנכו במצוות ומי הוא זה שיהין לשאת על עצמו אחריות כה גדולה וכבדה.
חשש רבי ישראל שלא יוכל לקיים מצות הצדקה בהידורה, לדאוג לעניים לרוממם ולכבדם! כי זו היא מעלת הצדקה!
***
לסיום אפשר להמליץ על כך את התפילה "זורע צדקות מצמיח ישועות" כפי שכבר כתבו בספרים הקדושים, שאדם ש'זורע צדקה' הוא 'מצמיח ישועה', אבל יש להוסיף שכשהנתינה של הצדקה היא לא רק נתינה אלא זריעה – שכמו שאדם זורע זרע הוא בודק ובוחן את הדברים והדרכים הכי טובות כדי שהזרע יקלט יצמח ויגדל, כן בנתינת הצדקה המעלה היא לתת צדקה לא כנתינה לעני וגמרנו, אלא כנתינה עם לב מחשבה ותחבולה שירגיש טוב בנתינה זו – זו פסגת מעלת הצדקה!
חזק וברוך