השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
האם מותר בשבת לשתות את המיץ שזב מעצמו מהפירות?
מקום שנוהגים לסחוט פירות למשקים ומשווקים מהם לכל העולם, האם כל העולם אסורים בסחיטת פירות אלו בשבת? • באיזה אופן מותר לסחוט זיתים וענבים? • ואיך יתכן שאדם ימצוץ פרי ויעבור בזה משום סוחט? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"כ סעיף א' ברמ"א במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אדם שסוחט פרי בשבת עובר משום 'מפרק' שזה תולדה דדש, וכשם שאדם שמפרק ומפריד בין גרעיני התבואה אל הקשים שלה חייב משום מפרק, כך הסוחט פרי שמפריד בין המשקה לבין הפרי חייב משום מפרק.
למדנו בתחילת הסעיף שישנם ג' סוגי פירות, יש זיתים וענבים, יש תותים ורימונים, ויש שאר מיני פירות, החמורים ביותר הם זיתים וענבים מאחר והם עומדים לסחיטה, ולכן לא רק שאסור לסוחטם בשבת וחייב מדאורייתא משום דש, אלא גם המשקה שזב מהם מעצמו, אסור, גזירה שמא יסחוט את הזיתים והענבים עצמם, והדרגה הפחותה מזו הם תותים ורימונים שלא עומדים לסחיטה כזיתים וענבים, ולכן ודאי שאסור לסחוט אותם בידיים בשבת, ולעניין המשקה שזב מהם מעצמו, הדבר תלוי, אם מדובר בתותים ורימונים העומדים לאכילה, המשקה שזב מעצמו מותר, ואם מדובר בתותים ורימונים שעומדים לעשיית משקה, המשקה שזב מהם אסור, שחששו חז"ל, שאם נתיר לו את המשקה שזב מהם, יבוא לסחוט אותם בידיים, והדרגה השלישית היא שאר מיני פירות, ולא רק המשקה היוצא מהם מותר, אלא מותר בידיים לסחוט אותם, ומבאר המ"ב, שכיוון שהם עומדים לאכילה ולא לסחיטה, לכן המשקה שזב מהם מוגדר כאוכל ולא כמשקה, וממילא אין כאן מפרק.
כהמשך לדין זה ששאר מיני פירות הדין הוא שהמשקה שזב מהם מוגדר כאוכל, ולא רק שהמשקה מותר אלא מותר לסחוט אותם בידיים, ממשיך הרמ"א ואומר, כאשר יש מקום שנוהגים בו לסחוט שאר פירות לצורך מימיהם, הדר דינא ששאר הפירות מוגדרים כתותים ורימונים.
המ"ב מוסיף, ששיטת הרמ"א היא שכאשר יש מקום מסוים שנוהגים בו לסחוט פירות לצורך מימיו, אותו המקום אסור בסחיטת אותם פירות, אבל בשאר מקומות מותר, כיוון שכלפיהם המשקה היוצא מהפרי הזה לא מוגדר כמשקה אלא כאוכל, אא"כ הדרך לספק מאותו מקום את המשקה לכל העולם, שאז כל העולם גם הם אסורים בסחיטת אותם פירות כי הרי גם הם משתמשים במשקה של אותו פרי, והמג"א חולק ומחמיר וסובר, שגם אם יש מקום מסוים שבו סוחטים פרי מסוים לצורך מימיו, לא רק אותו מקום אסור בסחיטת אותו פרי, אלא כל המקומות שבעולם אסורים בסחיטת אותו פרי, גם אם לא מוליכים את המשקה מאותו מקום לכל העולם, והמג"א מגביל את העניין ואומר, שזה דווקא אם לכל העולם היה גם את אותם פירות, הם היו משתמשים בהם לסחיטה, אבל אם בשאר מקומות העולם יש להם את הפירות הללו ועם כל זה הם לא משתמשים בהם לסחיטה, הדין הוא שהם מותרים בסחיטת אותם פירות.
מביא המ"ב שדעת הב"ח שאסור לסחוט שום פרי לצורך מימיו אא"כ מטרת הסחיטה היא לצורך הפרי, והאחרונים דוחים את הב"ח, ועוד מביא המ"ב שאפילו זיתים וענבים מותר לסחוט אותם לקערה שיש בה מאכל, כי כאשר המשקה יוצא ישירות לתוך מאכל, זה לא מוגדר כהפרדת משקה מאוכל, אלא זה מוגדר כחותך את האוכל לשתיים.
הרמ"א מביא קולא, שמותר למצוץ פירות בפיו, ואע"פ שסוחט אותם, בכ"א כיוון שהסחיטה מתבצעת בפה, מותר, כי זה שינוי ואנשים לא רגילים לסחוט בצורה כזאת, ואע"פ שלגבי יניקה מבהמה כתוב שאסור לאדם לינוק מבהמה, וכי שם רגילים לינוק מבהמה? ואומר המ"ב, שבעל חי יונק מבהמה אחרת לכן זה לא שינוי גמור, אבל סחיטת פירות בפיו היא שינוי גמור, ומותר אפילו בענבים.
אם הניח בשר בתוך מרק או פת בתוך יין, מותר למצוץ בפיו את היין או את המרק מתוך הבשר או מהפת, כיוון שבכל מקרה אין בסחיטה שלהם חיוב חטאת, ומביא הרמ"א, שיש אוסרים למצוץ בפה מענבים וכיו"ב, ומבאר המ"ב, שהם סוברים שכמו ביניקה מבהמה שאפילו שזה לא הדרך יש בזה איסור, כך גם לסחוט בפיו אסור, ולהלכה למעשה מביא המ"ב, שאם מדובר בענבים שסחיטתם אסורה מדאורייתא, יש להחמיר.
עוד מביא המ"ב, שזה הכל כאשר מניח את הפרי מחוץ לפה ומוצץ את הפרי, אבל כאשר כל הפרי מונח בפה ומוצץ את הפרי בפיו, זה דרך אכילה ומותר.