פקק הברגה העשוי ממתכת אשר בשעת הסרתו מהבקבוק נפרדת ממנו טבעת המחוברת אליו – כמצוי בבקבוקי זכוכית – אסור להסירו בשבת משום איסור מלאכת 'מכה בפטיש', דהיינו שמשעה שמתהדק הפקק על גבי הבקבוק בבית החרושת אינו ראוי לשימוש עד שתוסר ממנו הטבעת, ובהסרת הטבעת נעשה הפקק לכלי. ויש שאוסרים זאת משום איסור מלאכת 'מחתך' בעצם הפרדת הפקק מהטבעת.
ולדעת פוסקים רבים מותר לנקב את הפקק ולהסירו, כיון שבאופן זה שוב אינו נחשב ככלי כשמפרידים אותו מהטבעת, שהרי אין רגילים להשתמש בו כשהוא מנוקב. וכל שכן שהדבר מותר כאשר אינו מסיר את הפקק אלא שופך את המשקה דרך הנקב. ויש אומרים שאסור לנקב את הפקק.
ופקק הברגה העשוי מפלסטיק, אשר בשעת הסרתו נפרדת ממנו טבעת – נחלקו הפוסקים אם דינו כפקק מתכת: יש שמתירים להסירו, משום שבפקק הפלסטיק ניכר היטב שהטבעת המחוברת בקצה הפקק אינה מגוף הפקק אלא תוספת המחוברת אליו, ולכן נחשבת הטבעת כהדבקה של טיט על גבי הבקבוק, שמותר להסירהּ. ויש שאוסרים זאת, אם משום איסור מכה בפטיש ואם משום איסור מחתך, כנ"ל.
ברם, פקק העשוי כמין כתר, המצוי בימינו על גבי בקבוקי בירה – מותר לכל הדעות להסירו בשבת, כיון שבהסרתו לא נוצר דבר ולא נחתך מאומה. והגם שהפקק מתעקם בעת הסרתו, אין בכך משום איסור 'סותר', מכמה טעמים, וביניהם – משום שניתן להשתמש בו שימוש חוזר אף לאחר שהתעקם מעט.
[ביאורים ומוספים למשנה ברורה דרשו, שיד, 20; חוט שני שבת ב, עמ' רעד]