השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן רמ"ו סעיף ג' [בחלקו השני]
- דיני השאלה והשכרה לאינו יהודי בשבת -
באיזה אופן מותר לישראל להשכיר לגוי בהמה בשבת? | כיצד יתכן שמשכיר או משאיל בהמתו לגוי, ולבסוף יהיה מוכרח למוכרה לגוי או להפקירה? | האם מותר לכתחילה להשכיר בהמתו לגוי למשך כמה שבועות, ולהסתמך על כך שלפני שבת ימכרנה לגוי או יפקירה? | האם יכול אדם אחר לזכות בבהמת ישראל חברו אחר שהשכירה חברו לגוי? | שביתת בהמתו נוהגת ביו"ט?
אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, ולכן אסור לאדם להשאיל או להשכיר את בהמתו לגוי גם ביום חול אם רוצה להשאירה אצל הגוי בשבת, שמא יעשה בה מלאכה ויעבור היהודי על האיסור, אבל יכול להשאיל או להשכיר לגוי על תנאי שיחזיר לו הבהמה לפני שבת, אבל אם משכיר גוי הבהמה לכמה שבועות כולל שבת ולהתנות עמו שלא יעשה בהם מלאכה בשבת, כיוון שאי אפשר לסמוך על זה, כי הגוי יגיד לו שהוא לא יעשה עבודה בשבת, ובסוף כן יעשה בה מלאכה בשבת.
אם היהודי השאיל או השכיר את הבהמה שלו לגוי ביום חול בתנאי שישיב לו אותם לפני שבת, וכאשר מתקרבת השבת, מתברר שהגוי מתכוון להשאיר הבהמה אצלו, ויעבור היהודי על איסור, העיצה לזה היא. א. יפקיר את הבהמה בינו לבין עצמו, ומבאר המ"ב, שא"צ ששה, כי מה שצריך שלשה זה רק מדרבנן, אבל מדאו' מפקיר בינו לבין עצמו, ובכ"א לכתחילה עדיף בפני שלשה, ועכ"פ בפני אחד אפילו שאותו אחד הוא מאנשי ביתו, אבל לא בינו לבין עצמו. ב. יאמר לגוי, אני מוכר לך את הבהמה, והגוי יכוון לקנותה בקנין חצר כי הבהמה עומדת אצלו ברשות, וממילא לא יעבור היהודי על איסור, אבל זה מועיל רק כאשר היהודי עשה מה שכתוב בשו"ע, דהיינו שהשכיר או השאיל בתנאי שישיב לו אותה לפני שבת, ובסוף רואה שלא מחזיר לו, אז יעשה את העצות הנ"ל, אבל לעשות כן לכתחילה להשכיר לגוי לכמה שבועות ולעשות את העצות הנ"ל, אסור, כיוון שהרואה לא יודע שהוא הפקיר או מכר, והוא רואה את בהמת היהודי עושה מלאכה אצל הגוי ויחשוב שעובר היהודי על איסור שביתת בהמתו, לכן התירו חז"ל עיצה זו רק בדיעבד.
גם כשאדם משכיר את בהמתו, זה רק לשבת, אבל אחרי שבת היא חוזרת להיות ברשות הישראל, ומי שירצה לזכות בה אחרי שבת לא יוכל, כי בשבת עצמה היא ברשות הגוי והגוי לא יתן לו לזכות בזה, ואחרי שבת הוא יכול אבל היא כבר לא הפקר וחוזרת לרשות היהודי.
אין איסור שביתת בהמתו ביו"ט דפסוק זה נאמר רק בשבת, ומביא שיש מחמירים, ואומר המ"ב שיש להחמיר.