היום נמשיך לעסוק בנושא: 'והיה מחניך קדוש'
יום שלישי ט"ז בשבט תשע"ו
איזה איסור חל באמצעות תוכנית אדריכלית?
מקום שייעדוהו ל'בית הכסא' - בדיבור או במעשה, ולא במחשבה בלבד - וטרם השתמשו בו, נחשב כמקום מאוס ואסור מדרבנן לעסוק בו בדברי קדושה, כיון שיש בכך בזיון לדברי הקדושה; ולדעת רוב הפוסקים אין צורך להתרחק ארבע אמות ממקום זה, ויש חולקים. לפי האמור, אסור לפועלי בניָן לברך במקום המסומן בתוכנית האדריכלית כמיועד לבית הכסא; ויש אומרים שכל עוד לא בנו את קירות בית הכסא מותר לעסוק בדברי קדושה במקום המיועד לו. [סעיף ב-ג, ס"ק ח ו־ט, וביה"ל ד"ה הזמינו וד"ה מותר; ביאורים ומוספים דרשו, 18-20]
האם חלים דיני ההרחקה על קירות 'בית הכסא'?
כפי שלמדנו אתמול, אסור לעסוק בדברי קדושה ב'בית הכסא'. וקירות בית הכסא - לדעת השולחן ערוך לא חלים עליהם דיני ההרחקה, ויש אומרים שצריך שהקירות יהיו בגובה של עשרה טפחים (80-96 ס"מ, לשיטות השונות) לפחות. אולם לדעת פוסקים רבים חלים דיני ההרחקה על קירות בית הכסא אף כשאין ריח רע בוקע דרכם, וכן יש לנהוג. ואם הקיר משותף לחדר אחר - לכל הדעות אין חלים עליו דיני ההרחקה, ואף על הדלת והמשקוף שבו. [סעיף א וס"ק ה; ביאורים ומוספים דרשו, 16; וראה שם, 14]
מה השתנה בזמננו בנוגע לקירות 'בית הכסא'?
כאמור, לדעת פוסקים רבים אסור לעסוק בדברי קדושה בסמוך לקירות 'בית הכסא', וזאת משום שהקירות מיוחדים לְצוֹאה ונחשבים כ'גרף של רעי' (ראה שולחן ערוך סימן פז, סעיף א). לפיכך, בזמננו שהקירות אינם מיוחדים לכך, שהרי הצואה אינה נוגעת בהם - לכל הדעות אין חלים עליהם דיני ההרחקה. ויתכן כי אף קירות שהצואה נוגעת בהם - אם הם עשויים מאבנים ומטויָחים כרגיל, לא חלים עליהם דיני ההרחקה, ויש שהורה כן למעשה. [ס"ק ה; ביאורים ומוספים דרשו, 8 ו־14, וראה עוד שם ושם]