גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא (אבות ו ז)
סיפר הגה"צ רבי ישראל גרוסמן זצ"ל: מנהגו הקבוע של אבי היה להיות ער בכל ליל שבת קודש עד הבוקר, ללמוד כל הלילה. הוא השתדל לשמור על הנהגה זו בקפידה ובמסירות, בכל זמן ובכל מקום, ואפילו בתקופות בהן שהה בנכר, בארה"ב, והיה אומר שבזכות הנהגה זו זכה להינצל ממוות!
ומעשה שהיה: אחד מבני ירושלים הגיע לארה"ב והתאכסן בשכונת בורו פארק. בליל שבת, כשעלה על יצועו לנפוש ולנום מעמל השבוע, נדדה שינה מעיניו ולא יכול להירדם. כך עברו כמה שעות. כשראה שאינו יכול להירדם, קם ממיטתו, התלבש ויצא לרחוב העיר לשאוף אויר. החל ללכת והתרחק ממקום אכסנייתו, וכך הלך קרוב לשעה.
מה' מצעדי גבר כוננו. פתאום הבחין שהוא סמוך מאד לביתו של אבי. הוא ידע את מנהגו הקבוע להיות ער בכל ליל שבת, חשב אפוא לעלות ולהתבשם מתורתו. עלה ונקש על דלת דירתו, והנה אין קול ואין עונה. אמר בלבו: לא יתכן שרבי זלמן ישן… הצמיד אוזנו לדלת ונבהל מאד, כששמע קול גניחה ואנחה.
תיכף ומיד ירד למטה לרחוב, ובדיוק עבר שם רכב משטרה. הוא סימן להם לעצור, סיפר להם. השוטרים עלו במהירות למעלה, פרצו את דלת הבית, ומצאו את אבי מתפתל מכאבים עזים בבטנו על סף איבוד ההכרה. אמבולנס הוזעק והעבירוהו במהירות לבית חולים, שם אבחנו הרופאים כי נתקף באפנדיציט, והיה חשש לזיהום בכל הגוף. מיד הכניסוהו לחדר ניתוח. כשהסתיים הניתוח אמרו הרופאים שאם היה מגיע חצי שעה מאוחר יותר, לא היו מצליחים להצילו.
אבי היה מספר בהתרגשות את הנס הגדול שארע עמו, באומרו שבזכות השבת ניצל ממוות בטוח, שהרי אם היה נוהג לישון בליל שבת, מי היה מעלה בדעתו לבקרו בשעה כה מאוחרת.