יום רביעי כ"ו בניסן תשע"ט
אחד הדיירים לא השתתף בעירוב חצרות ובאמצע השבת עבר לחצר אחרת – האם העירוב חל?
כפי שלמדנו, ל'עירוב חצרות' נדרשת השתתפותם של כל דיירי החצר, והימנעותו של אחד מהם מהשתתפות בו, מבטלת את העירוב. ודייר שלא השתתף בעירוב, והניח את ביתו ריק מיושביו, ועבר עם בני ביתו לשבות בחצר אחרת – אם הסיח דעתו במפורש מלשוב לביתו בשבת זו, וכגון ששאלוהו אם ישוב, והשיב שאין בדעתו לשוב – אין הימנעותו מבטלת את העירוב.
במה דברים אמורים? בדייר שיצא מביתו מבעוד יום, אבל אם יצא בשבת עצמה ועבר לחצר אחרת – אין העירוב חל בשבת בשעת עזיבתו; ויש אומרים שבשעת הדחק ניתן להקל, ובתנאי שהסיח דעתו במפורש מלשוב לביתו, ואכן לא שב לדירתו בשבת.
[שו"ע שעא, א, משנ"ב ב, שעה"צ ד, וביה"ל ד"ה שהניח, וד"ה אם; ביאורים ומוספים דרשו, 4, וראה הפנייה במקור]
מה ההבדל ההלכתי בין אדם שנוסע לשבת לבית בִּתּוֹ לבין הנוסע לבית בנו?
בהמשך לאמוּר: דייר בחצר, שנסע לשבות בחצר אחרת, ולא הסיח דעתו במפורש מלשוב לביתו – הימנעותו מהשתתפות ב'עירוב החצרות' מבטלת את העירוב, כיון שיתכן שהמקום האחר לא ימצא חן בעיניו, וישוב לביתו בשבת, והרי זה כאילו נותר בביתו בשבת.
אך אם שובת בבית בתו, הרי זה כאילו הסיח דעתו במפורש מלשוב בשבת; אלא אם כן שמעו ממנו במפורש שבדעתו לשוב לביתו בשבת, שאז אף אם שובת בבית בתו, הרי זה כאילו נותר בביתו בשבת.
וכן אם שובת מחוץ לעיר מגוריו – אף אם היא קרובה לעירו ובידו לשוב לביתו בשבת, הרי זה כאילו הסיח דעתו במפורש מלשוב לביתו, אלא אם כן שמעו ממנו שבדעתו לשוב בשבת.
[ביה"ל שע, א, ד"ה אם; ביאורים ומוספים דרשו, 5, וראה הפנייה במקור]
בנין של דירות אירוח המושאלות חינם לאורחים – האם טָעוּן 'עירוב חצרות'?
כפי שלמדנו, השוכר דירה בחצר, או שהשאילוה לו, לתקופה של פחות משלושים יום, אינו נחשב כדייר קבע אלא כאורח, אשר לא נדרשת השתתפותו ב'עירוב החצרות'. ודין זה, אמוּר באופן שיש בחצר לפחות דייר אחד קבוע, שאז כל האורחים הדרים בחצר טפֵלים אליו; וזאת, אף אם דירות האורחים אינם שייכים לדייר הקבוע, אלא לאדם אחר שאינו מתגורר בחצר זו.
אולם, חצר שנמצאים בה בשבת אורחים בלבד – וכל אחד אוכל בדירה משלו – הרי הם חייבים בעירוב חצרות, והימנעותו של אחד מהם מההשתתפות בו, מבטלת את העירוב, כדין דיירי קבע. ואף אם הדירות אינן מושכרות להם, אלא מושאלות להם, ובעלי הדירות רשאים להוציאם מהן בכל עת שיחפצו – דינם כדיירי קבע. (ויש מקלים בדירות מושאלות).
[שו"ע שע, ח, משנ"ב נח-נט, וביה"ל ד"ה קבוע, וד"ה אוסרים; ביאורים ומוספים דרשו, 48]