שאלה: בבית המדרש עברו שני גבאי צדקה וערכו מגבית עבור אברך תלמיד חכם שהניח אלמנה ויתומים ר"ל, והודיעו לציבור כי האברך המדובר לא היה בעברו שומר תורה ומצוות והתקרב ליהדות במסירות נפש תוך שהוא זונח מאחוריו קריירה מצליחה ומשכורת גבוהה, ובזה שכנעו את הציבור לתרום בעין יפה.
אחד האברכים, תוך כדי שהוציא תרומה הגונה העיר להם שלדעתו זה לשון הרע על הנפטר, שמספרים את מעשיו הראשונים. וענו לו שזה לשון הרע לתועלת כדי שיתרמו לצורך היתומים. ובכן, הדין עם מי?
תשובה: בדין לשון הרע לתועלת יש תנאי, שרק אם אי אפשר להשיג את התועלת בלי הלשון הרע, מותר. ולכן, במגבית, שאפשר להוסיף סיפורי גדלות על הנפטר ע"ה, על גודל שקידתו והתמדתו בתורה וכו', אין צורך לספר על עבירות שעשה בצעירותו, ויש בזה איסור לשון הרע, והוא בכלל חרם הקדמונים שלא להוציא לעז על המתים. זאת ועוד, שיתכן שהנפטר אינו מוחל על כבודו ואינו מוכן להתבזות לצורך התועלת ליתומיו. לכן יספרו רק דברי שבח, והיה מעשה הצדקה שלו'.